פצפונת ואנטון

פעם כשהלכתי לקנות לחם במכולת נתקלתי פתאום בגברת אנדכט – המטפלת של פצפונת מהספר "פיצפונת ואנטון". הגברת אנדכט נא להכיר, היא אישה רזה וצנומה וקצת מטורללת. לי היא הזכירה את אוליב מפופאי, והדמיון שלי כילדה קטנה עבד כנראה שעות נוספות, כך שכשחזרת הבייתי הייתי בטוחה שראיתי אותה קונה במכולת שני חלב למאהב המרושע שלה וכיכר לחם שחור, וסיפרתי לכולם אבל אף אחד משום מה לא האמין לי. פצפונת היא ילדה קטנה שגרה עם אמה – אישה העסוקה באופן תמידי בבילויים וביקורים אצל חברים יותר מאשר בבתה שלה, ואביה – אדם חביב וטוב לב המשתכר ביושר למחיתו, בבית גדול עם המטפלת שלה הגברת אנדכט המשוגעת והמבשלת ברטה השמנה. פיצפונת היא ילדה מאוד מצחיקה ואנרגטית ובעלת דמיון מפותח ומשוגע במקצת המסבך אותה שוב ושוב בהפרתקאות ותעלולים מוזרים ומצחיקים. לפיצפונת יש ידיד ששמו אנטון, שגר עם אימו ונאלץ להשתכר למחייתו משום שאמו חולה אנושות ואינה יכולה לעבוד. עוד דמות גרוטסקית ומוזרה בסיפור היא דמות המאהב המפחיד של המטפלת אנדכט ששמו רוברט השד. כמו כן משתתף בסיפור הכלב פיפקה. הכלב של פיצפונת שאוהב ל"עצור להרהר" דווקא באמצע הרחוב. מדי לילה מתחפשת פצפונת לנערה ענייה והמטפלת שלה לאישה עיוורת והן יורדות לקבץ נדבות. מדוע? זהו הסוד הגדול עליו נבנת העלילה כולה והסיפור מתחיל כאשר מגלה מר פגה המכונה המנהל, אביה של פיצפונת את פיצפונת מבקשת נדבה מן הקיר בביתם. "אימי עיוורת בשתי עינייה" היא מתחננת לקיר, וכשאביה פורץ בצחוק היא נבהלת ובורחת. זהו לטעמי אחד מסיפוריו היותר טובים של קסטנר, גם אם פחות ידוע מספרים אחרים שלו קרי: אמיל והבלשים או הכיתה המעופפת. ההומור המיוחד של קסטנר ויכולתו הרגישה לאפיין את הדמויות באופן שיהיה נהיר לילדים ניכרת בסיפור זה היטב. קסטנר הוא מגדולה מספרי הילדים משום שהוא אינו מנסה "להתילד". הוא מדבר עם קוראיו הקטנים כמבוגר הכותב סיפור לילדים ואינו מנסה להתחנף אליהם או ללמדם לקח. ובשורות קטנות לפני כל פרק הוא גם דן עם הילדים בסיפור, מספר להם מי מהדמויות האמורות מוצא חן בעיניו ואת מי הוא ממש לא סובל. לעתים אף נסחף ושוקע בהירהורים פילוסופים לעיתים קצת מייגעים ומעצבנים לטעמי ולעיתים מרגשים ויפים ומצחיקים על בני האדם. את הגברת אנדכט, המטפלת המשוגעת של פיצפונת אני כבר לא פוגשת במכולת. כנראה שמצאה עבודה בטיפול, או מאהב חדש, אבל הספר "פיצפונת ואנטון מונח אחר כבוד על המדף כספר נעורים שלעולם לא יישכח, כי הוא כפי שכבר אמרתי, הנפלא בספריו של אחד מסופרי הילדים הרגיש, המצחיק והנפלא מכל – אריך קסטנר


סקירות נוספות אודות פצפונת ואנטון