הפילהרמונית

תולדותיה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית הן פרק של היסטוריה רצופה. לפני חמישים שנה ייסד אותה הכנר ברוניסלב הוברמן, שהוביל את נגניו, כמו בסירת הצלה, מתוך אירופה של היטלר לארץ ישראל המנדאטורית. סיפורה הוא סיפור מלחמות, מחוץ ומבית: כשטוסקאניני ניצח על קונצרט הפתיחה רגש היישוב. בימי מלחמת העולם השנייה נסגרו השערים. הכוכבים חדלו לבוא והקהל הצביע ברגליו.
התזמורת נגנה את "התקווה" כשדוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. ליאונרד ברנשטיין ניצח על קונצרט ראשון בעירו של אברהם אבינו, יושב על סלע ומנגן מוצארט וגרשווין.
לא כל כוכבי התזמורת באו מבחוץ. במשך עשרים שנה קבע את דרכה צבי הפטל, קונצטמייסטר ו"שר חוץ", שהצליח לשכנע את גדולי המוסיקאים בניו-יורק, בלונדון וגם במוסקבה, לנצח ולנגן בישראל - בפרוטות.
התזמורת פתחה במסעותיה לחוץ-לארץ מיד עם היווסדה. בעשור הראשון שלה ירדה 22 פעם מצרימה. היום היא מייצגת את ישראל בתור שגריר מוסיקאלי ברוב ארצות תבל.
בעיות רבות הטרידו אותה מראשיתה, ובעיות חדשות נוספו במרוצת השנים. ואגנר ושטראוס אינם מושמעים בהיכל התרבות, אם כי רבים מחברי התזמורת משתוקקים לנגן את יצירותיהם. גם המאבק על המוסיקה בת זמננו נמשך: כאן השתנה הטעם במרוצת השנים. פעם נחשב מהלר לאגוז קשה. היום הוא פופולארי כמו צ'ייקובסקי. מנהל התזמורת, זובין מהטה, משתדל להחדיר ביצועי בכורה לתוכניות רבות ככל האפשר, אך רבים בתוך הקהל מתמרדים: אל תחנכו אותנו!
סכנה מרחפת על 36,000 מנויה של התזמורת, שהם יחסית קהל המנויים הגדול ביותר בעולם: האומנם תצליח התזמורת לשמור על שיא זה בדור הדוגל בפופ וקוקה קולה? על בימת היכל התרבות יושבים היום תלמידי התלמידים של החלוצים שהביא הוברמן בשנות השלישים. באולם מסתובבים, שעה קלה לפני כל קונצרט, עשרות צעירים שאין להם מקומות ישיבה. הסדרנים קיבלו הוראה שלא לגרשם. מי שמתגנב היום - ירכוש מחר כרטיס מנוי.