ארץ, ברית; איך ניגפה הציונות המדינית מפני הדת היהודית

הספר בוחן מפרספקטיבה אישית, צבעונית ואף משעשעת, את כשל הזהות הבסיסי שממנו סובלת מדינת ישראל, מהמדינות הבודדות בעולם שטרם השכילו להפריד את הדת ממערכת החוקים האזרחית. הוא מחולק ל-25 פרקים שכל אחד מהם מסתייע בסיפורים אישיים ומשפחתיים כדי להדגים את אופיה המקורי של חברת המהגרים שעליה נבנתה המדינה היהודית, ואת הסיבות להתדרדרותה למצבה הנוכחי.
המחברת טוענת שהרעיון הציוני המקורי היה אמור להביא לנורמליזציה של העם היהודי, ויוצאת להוכיח את התזה שהציונות המדינית – גם על פי חזונו של בנימין זאב הרצל – לא נועדה לבנות מדינה שתפעל לשימורה של האורתודוכסיה היהודית ותכפה התבדלות של יהודים מלא יהודים על פי חוק. הציונות סטתה מהעיקרון הזה - בין השאר בשל השפעת השואה, והתגברות הסנטימנט היהודי-דתי. כתוצאה, ישראל מנציחה כיום את הגורל היהודי הקלאסי של בדלנות מן הגויים תוך תשלום מחיר פוליטי ואסטרטגי כבד. לדעת ישועה-ליית, הרוב החילוני בישראל פועל בניגוד לאינטרסים שלו כאשר הוא מתנגד בתוקף להפרדת הדת מהמדינה. החשש הישראלי ל"אובדן הרוב היהודי" בין הירדן לים הוא מוצדק; אך הסיבה האמיתית ל"סכנה הדמוגרפית" היא שהאורתודוכסיה אינה מאפשרת לקבוצות גדולות של לא יהודים להצטרף ללאומיות הישראלית על בסיס של שוויון זכויות.
פרקי הספר כוללים ניתוח מלווה בהדגמות של המנגנונים הרגשיים, הכלכליים והחברתיים שבהם מצליחה הפרדיגמה היהודית להנציח את עצמה, לקיים את שליטת הממסד האורתודוכסי על הקהילה וליצור מחוייבות עמוקה גם מצד היהודים החילונים, הנמצאים במצב של סתירה פנימית עמוקה. מנהגי ברית המילה, שמירת הכשרות וחוקי האישות משרתים את המנגנונים האלה ומתקבלים בהשלמה על ידי רוב מוחלט של אזרחי ישראל.
באתר הספר תגובות נלהבות של קוראים, בהם הסופרים סמי מיכאל ואהרון אמיר, וכן ח"כ יוסי שריד. התקשורת הישראלית נמנעה מכל תגובה או ביקורת על הספר (כשנתיים מאז יצא לאור). פרטים נוספים www.eretzbrith.com