אורן / לאה גולדברג כאן לא אשמע את קול הקוקיה.
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל הארנים
האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים : היׂה היָה
אקרא מולדת למרחב השלג,
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נכריה.
אולי רק צפרי-מסע יודעות
כשהן תלויות בין ארץ ושמים
את זה הכאב של שתי המולדות .
אתכם אני נשתלתי פעמים ,
אתכם אני צמחתי , ארנים,
ושרשי בשני נופים שונים .
השיר "אורן" בנוי במבנה של סונאטה (מבנה הבנוי משני בתיםבני 4
שורות העוסקים באותו נושא ושני בתים בני 3 שורות
אשר כל אחת מתארת מפנה \ שינוי ) ונכתב על ידי המשוררת לאה גולדברג.
שני הבתים הראשונים בשירנו מתארים את הנוף בילדותה , תוך ניגוד למקומה הנוכחי , ניגוד זה מודגש
בעזרת האנאפורה( חזרה על מילים בראשי שורות ) " כאן לא .., כאן לא.." .
תיאורי הנוף מילדותה מוצגים כתיאורי הגדה למשל ,
המטאפורה (השאלה\דימוי) "יחבוש העץ מצנפת שלג"
או המילים " היׂה היָה " אשר מזכירים תחילת הגדה .
בניגוד לנוף המזרח אירופאי , הכולל שלג , נחלים וצלצול מחטי האורן (מפני שקפאו בחורף משמיעים צלילים) , בארץ אין נוף כזה
והאורנים הנמצאים גם כאן וגם שם מסייעים לה להזכר בנוף ילדותה .
הדוברת מודעת לעובדה שלמרות שהרגישה בארץ ילדותה תחושה של מולדת בעלת תרבול מוכרת , נוף ושפת אם בכל זאת
היא מבינה שמולדתה האמיתית היא בארץ ישראל ולכן היא מכנה את ארץ מולדתה ארץ "נכריה" .
הבית השלישי מציג את השינוי הראשון (על פי המבנה של סונאטה) , הדוברת משווה את עצמה לציפורים שהן מואנשות לבני אדם
ומרגישות כבני האדם את תחושת התלישות כלומר לא כאן ולא כאן וחיות כל פעם בארץ אחרת .
כמו כן , הציפורים חיות בין שמים לבין ארץ דבר זה בא להדגיש לנו את תחושת התלישות שמרגישה הדוברת .
הבית הרביעי מציין שינוי נוסף , הפעם הדוברת משווה את עצמה ל-אורן הגדל גם במזרח אירופה וגם בארץ ישראל , ומסבירה
כי גם היא , כמו האורן , נשתלה פעמים כלומר גם לה יש שני שורשים שונים - מולדות שונות .
זהו סיום אופטימי המודגש באנאפורה "אתכם..., אתכם.." המנוגדת ל "כאן לא.., כאן לא.." ולכן , ניתן לסכם שהפתרון הוא
בקיום של שתי המולדות ולא ניתן לבטל את הכאב בקיום זה.
אמצעים אומנתיים נוספים : המטאפורה "קרח כובל הפלג" (פלג הכוונה לזרם/נחל) .
האמונוטופיה "ירקרק" (מילה או ביטוי הנשמעים במצלול לדוגמא "פקק" צליל זה נשמע כאשר פותחים את הבקבוק) .