מלחמת העצמאות, מלחמת השחרור, או מלחמת הקוממיות, היא המלחמה שהביאה בסופו של דבר את
ישראל לעצמאות. המלחמה החלה
מייד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, והסתיימה רשמית ב-20 ביולי 1949 אף כי הקרבות פסקו כבר בינואר 1949. המלחמה פרצה עקב התנגדותם של ערביי ארץ-ישראל ומדינות ערב להמלצת
עצרת האומות המאוחדות להקמת מדינה יהודית בא"י לצד מדינה פלשתינית. הערבים פעלו למנוע את הגשמת ההחלטה ולהגיע לשליטה ערבית על הארץ בכוח הזרוע. ערביי א"י החלו בלחימה מייד לאחר החלטת עצרת האו"ם, כשהם נעזרים בכוחות הבלתי סדירים שבאו מבחוץ. מדינות ערב הצטרפו למלחמה, עם צבאותיהן הסדירים, בפלישה למדינה שזה עתה הוקמה, מייד עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948. המדינה שהוקמה במהלך המלחמה כוננה ממשלה זמנית, נקבעו סדרי שלטון ומשפט והכוחות הלוחמים שנקראו מיום הכרזת המדינהבשם "כוחות המגן" הוכרזו ב-26 במאי 1948 כצבא ההגנה לישראל. המלחמה הסתיימה בנצחונו של צה"ל, שהדף את צבאות ערב והרחיב את תחום המדינה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודיתבהחלטת עצרת האו"ם. מנהיגי הלחימה היהודית היו:
דוד בן-גוריון, ממיסדי המדינה עמד בראש ההנהגה של ישראל ושל "המדינה שבדרך" במשך שנות דור (1935-1963), היה מראשי תנועת העבודה הציונית ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל. רב-אלוף
יעקב דורי, ראש המטה הכללי הראשון של צה"ל. אלוף
יגאל ידין, ראש אגף מבצעים במטכ"ל (בשל מחלתו של יעקב דורי היה ידין למעשה הרמטכ"ל במערכה נגד צבאות ערב).
לוי אשכול, במלחמת העצמאות שימש כסגן שר הבטחון, עסק בארגון הצבא, ברכש, בתעשייה הצבאית, בהקמת חיל המדע ועוד.
ישראל גלילי, עסק בארגון והקמת הבסיס לחיל האוויר וכן בהקמת חיל השריון, הים והתותחנים.
שאול אביגור, ממנהיגי היישוב. איש ביטחון, רכש, מודיעין והעפלה. במלחמה לחמו כ- 30000 איש בצד היהודי בתחילה כצבא סדיר אך בהמשך עד לניצחון הצטרפו ללחימה אזרחים רבים והצבא הלוחם מנה כ- 110000 לוחמים,וכ-60000 חיילים בצד הערבי שבאו ממצרים, עיראק, סוריה, ירדן, לבנון וערביי א"י.
סקירות נוספות אודות ישראל-מלחמת העצמאות