מהו המאזן הציוני, אם נשפוט זאת בהתבטאותו במדינת
ישראל בימינו, האם הוא מעיד על הצלחה? על כשלון ? מהו הייעוד הציוני היום, כאשר בעולם הרחב שוררת מגמה אנטי לאומית השואפת לאוניברסליות, או לפחות להיותה של מדינת הלאום חלק מגוש גדול של מדינות, עד כדי היטמעותה כליל ? הזהו הזמן לקיומה הנפרד של מדינה יהודית ? מראייני כתב העת מפנה משוחחים עם פרופ' יוסף גורני מאוניברסיטת תל אביב ומניחים לפתחו כמה שאלות נוקבות על המאזן הציוני: ההיתה
הציונות מיקח טעות ? אם ביקשה הציונות להשיג בטחון
לעם היהודי, הרי הוא לא הושג במדינת ישראל. אם השאיפה הינה לשמש אור לגויים, החברה הישראלית
היום בוודאי אינה כזו, למשל ביחסה למיעוטים ולגרים, בימינו
אולי אלו הפועלים הזרים, לא אור לגויים ולא חברת מופת. אחד
העם שאף להיותה של ארץ ישראל מרכז רוחני בלבד לעם היהודי, אולי צדק?אולם בדמותנו היום, האם אנו יכולים למלא תפקיד זה ? על פי פרופ' גורני הציונות היא דוגמה לפוסט מודרנה, במובן של ריבוי גוונים. אין ציונות אחת. בשנות קיומה כבר היו לה התמודדויות רבות ומצליחות נגד
תופעות ותנועות אחרות שרצו לפתור את הבעיה היהודית, אם באורח קיצוני וסופני, כמו הפשיזם, ואם באורח מתבולל כמו הליברליזם (זכויות האזרח). גם מול הסוציאליזם הקיצוני שלא הכיר בעם היהודי, ומול הקומוניזם. רבות מתנועות אלה נכשלו במאה העשרים, אפילו הדמוקרטיה המתונה קרסה מול תופעות ידועות לנו במאה העשרים. הציונות הגשימה חלק ממשימותיה ההיסטוריות ובעצם השיגה את מטרתה, היום חיים במדינה שבנתה מיליוני יהודים. הציונות היא שעשתה את העם היהודי לעם נורמלי. דווקא בימינו נעשתה הדרך היהודית, עם שיש לו תפוצות מעבר למדינתו, לדרך חיים מקובלת של עמים רבים. זוהי האתניות הטרנס מדינית והיהודים הם אלה שיצרו אותה. התנועה הציונית פעלה על פי העיקרון האוניברסלי של זכות ההגדרה העצמית של עמים, זכות שהיתה מקובלת במאה ה-19, בהתבסס על הקשר בין עם למולדתו ההיסטורית. היא הצליחה להציל את העם היהודי כשלם, את כלל ישראל כיחידה לאומית.
סקירות נוספות אודות האם נכשלה הציונות ? בתוך גליון 52 של כתב העת מפנה