ידעתי ולא הייתי.
אני
ידעתי אבל לא הייתי באמת שם.
כשרק גיליתי את זה הייתי בהלם טראומתי כך שלא יכולתי לתפקד, אני ידעתי
שמשהו מבפנים קורה לי. משהו רע.
רק רציתי לשכוח מזה, רציתי שתקבור אותי האדמה ולהיעלם מהעולם הזה. אני ממש לא מבינה איך העולם הזה עובד.
זה ממש לא מה שחשבתי שיקרה, או שיכול לקרות.
הייתי כל כך מפוחדת מכך, קפאתי במקום לא יכולתי לזוז.
בלעדיו זה רע, רק רע..... ליבי נשבר, פעם בחוזקה ולא תפקד כמו שצריך, כולי הזעתי, פניי היו נפוחות מדמעות וחנק בגרוני.
לא יכולתי להוציא מילה מהפה שלי, רק..... למות!!!! רציתי למות!!!!!
אני עדיין לא יודעת איך אתגבר על כך, לא יודעת למה עשה זאת, פירק והרס הכל....... כל מה שבנינו..... נעלם בבת אחת..... הייתם מאמינים?!......
לאחר זמן מה יושבת אני בספסל האחורי בביה"ס, לוקחת את התער ומתחילה להרגיש כל כך טוב.... אני רואה שחור..... רק שחור....
פתאום.... לבן.... באויר הצח.... או איזו הרגשה נעימה....