ברמה הלאומית, הענקת
זכויות יוצרים הייתה הצורה הנהוגה של הגנת מסדי נתונים בארצות הברית.במשך המאה ה-19, שתי תיאוריות התפתחו
להגנת אוספים תחת זכויות יוצרים. אחת הייתה דוקטרינת החוק הנפוץ - "הזיעה" ("sweat of the brow") . תחת השקפה זו, בתי המשפט התייחסו למאמץ וההשקעה של יוצר מסד
הנתונים כבסיס להגנה על ידי זכויות יוצרים. לעיתים הוחלט על אוסף שניתן יהיה להבטיח לו זכויות יוצרים, אבל ההגנה אינה חלה רק על הצורה (מבנה ושלמות) של מסדי הנתונים, אלא גם על התכנים שבמסדי נתונים אלו. התיאוריה השנייה הייתה דוקטרינת ה"מקוריות", שהומצאה בשלהי המאה ה-19 ונרשמה ב -Copyright Act משנת 1976. החוק מסביר בפירוש שבמטרה לקבל הגנת זכויות יוצרים, אוסף חייב להיות "עבודה מקורית של כתיבה".באמנות הבינלאומיות שהוצגו לעיל, הגנה תחת "חוק 1976" חלה רק על צורתו של מסד הנתונים ולא על התכנים הכלולים בו. למרות שדוקטרינת המקוריות נרשמה בחוק ב-1976, בפועל בתי משפט היו חלוקים בהתייחסותם לאוספים כשהחילו את התקנון ל"Feist Case" ב-1991. במילים אחרות, שתי הגישות היו קיימות במקביל במשך תקופה זו.ב-1991, בפרשת . Feist Publications v. Rural Telephone Service Coבית המשפט העליון ביטל רשמית את דוקטרינת "הזיעה" וקבע ש"מקוריות יצירתית" היא הבסיס היחיד להגנה תחת חוק זכויות
היוצרים בארצות הברית.כמו "חוק 1976", בית המשפט חזר והדגיש את הדיכוטומיה "עובדה/ביטוי" של חוק זכויות היוצרים. הגנת זכויות היוצריםלפי Feist Case חלה רק על הרכיבים המקוריים שבבחירת וארגון מסדי הנתונים של הכותב (תצורת מסד הנתונים), אבל בדרך כלל אינה חלה על העובדות והתכנים שבמסדי הנתונים. בנוסף, בית המשפט ציין שרמתהנחיצות במקוריות יצירתית עבור אוסף שניתן להבטיח לו זכויות יוצרים הינה נמוכה מאוד וההגנה על אוסףעובדתי דלילה מאוד.אכן, תיקים רבים לאחר "תיק פיסט" הראו שלמרות שבית המשפט מצא את רוב מסדי הנתונים כשירים לקבלת זכויות יוצרים, התנהלו העתקות בכמויות גדולות של מידע ממסדי נתונים אלו מבלי להיחשב הפרת זכויות יוצרים.לדוגמא, בפרשת Key Publications, Inc. v. Chinatown Today Publishing
Enterprises Inc., בית המשפט החזיק בדעה שאוסף המידע העסקי של החברה התובעת, Key Publications, Inc. , היה מספיק מקורי כדי להשיג הגנת זכויות יוצרים אבל בסופו של דבר נפסק שהחברה הנתבעת, Chinatown Today Publishing
Enterprises Inc, לא הפרה את זכויות היוצרים של התובעת, בגלל שבית המשפט מצא שהנתבעת לא שחזרה את הבחירה וארגון המידע המקוריים של אוסף המידע של התובעת.