התפסן בשדה השיפון

פנסי הינה פנימייה הרחק מניו יורק, בה גר הולדן עם משפחתו. הולדן מזכיר את הוריו המתפקדים כהורים ממוצעים, ואת אחיו הסופר שהוא מעריץ.אלי- האח הקטן שנפטר בטרם עת עקב מחלת הסרטן, וכי יש לו אחות נוספת, פיבי, אשר מתגוררת עם הוריו, עמה אוהב הוא לשוחח בכל עת, אך בעיקר כשהמצב קשה. הולדן מסולק מבית הספר,עקב זלזול במערכת החינוך ובדרישותיה לאורך כל לימודיו.בערב בא נודע להולדן על סילוקו יוצא חברו הטוב ביותר עם חברת ילדות של הולדן, שהוא עדיין אוהב. הולדן מעוצבן מן המצב הקיים ועקב מצב רוחו הקרבי נקלע הוא לקטטה אלימה עם סטרדלטר אשר בעקבותיה מחליט הולדן לחזור לניו-יורק עוד הלילה.אינו יכוללחזור לביתו,כי הוריו יקבלו את המכתב על סילוקו רק בעוד ימים ספורים.בלניו-יורק משכיר הולדן חדר במלון זול, שכן עליו להעביר ארבעה ימים מבלי לחזור הביתה, ומתחיל לחפש תעסוקה. הוא מתקשר למכלול אנשים שהוא מכיר בניו-יורק וקובע איתם פגישות לסירוגין. בנוסף רואה הצגות ומופעים למיניהם, מסתובב בבארים ללא מעש ומנסה להיות ספונטני כמה שאפשר – עד הרגע בו יוכל לחזור הביתה.למרותהכיף, כל עמם נפגש, הוא מרגיש ריקנות פנימית שכן כל הדברים שהוא עושה הינם חסרי משמעות ונראה לו כי הכל סביבו מזויף, צבוע. אפילו חברתו הותיקההחלה להראות לו טפלה ומזויפת כשאר האנשים עד כדי כך שרב הוא איתה. הולדן החל מחפש משמעות עבור שאלות קטנות כמו לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא? וניתן לומר כי בזמן זה של חייו מנצל הולדן את החופש המוחלט שניתן לו בכדי לפתור את כל תסכוליו ולבטיו הפנימיים. תוך כדי התהליך המורכב עושה הולדן דברים אימפולסיביים רבים עליהם הוא מצטער,ורב עם אנשים רבים החשובים לו. בסוף התגעגע לאחותו הקטנה, מתגנב לביתו בלילה ומעיר אותה.הם משוחחים, מתעדכנים, רוקדים ונהנים. זוהי הפעם הראשונה בה הולדן מרגיש שמח ומלא מזה זמן רב והוא מאושר. לפתע מופיעים הוריהם. הולדן מתחבא בארון ופיבי מחפה עליו ולא מספרת להוריהםדבר. הולדן מתקשר עם מורה אהוב מהעבר והולך להעביר עמו את הלילה. באמצע הלילה מתעורר הולדן ומוצא את מורהו יושב ומלטפו בראשו. הולדן נלחץ ובורח מהמורה, וכך שוב מוצא עצמו בדד בניו-יורק.הולדן המיואש מחליט לעזוב את חייו הנוכחים ולגור הרחק, הפינה נידחת לבדו עם הטבע – שם שום דבר אינו מזויף, הכל טבעי והחיים יהיו קלים – אך אינו יכול ללכת מבלי להיפרד מאחותו הקטנה. הוא מתקשר לבית ספרה וקובע איתהבכניסה של מוזיאון בכיכר. בעודו מחכה הוא פוגש זוג ילדים צעירים ותמימים הגוררים אותו לסיור קצר במוזיאון אשר סוחף עמו זיכרונות ילדות רבים וגעגועים לימים בהם הכל היה פשוט- ימי הילדות. פיבי מעירה את הולדן מחלומותיו בעודה מופיעה עם מזוודה בטענה שאינה נותנת לו לעזוב בלעדיה. הולדן נלחץ מהצהרה זו ומסכם עם פיבי כי יבלו הם את אחר הצהרים יחדיו, מבלי שהיא תאלץ לשוב לבית הספר, וכי בסוף הבילוי הוא חוזר עמה הביתה לתמיד. ככל הנראה בסוף הספר, כאשר מגיע הולדן חזרה לביתו נכנס הוא למוסד כלשהו לחולי נפש, בכדי שיעשה בו טיפול פסיכואנליזה עקב תפיסת עולמו הנראית מעוותת לכל מי שאינו חושב אותו הדבר. הדבר אשר למעשה קרה כאן הוא כי אף על פי היותו של העולם מזויף ומזופת משתתפים רוב האנשים בזיוף זה ומתנהגים כאילו הכל טוב, יפה ותקין. דבר זה ככל הנראה שיגע את הולדן, שחשב כי הוא השוגה בתפיסת עולמו – על אף כי אין הדבר נכון.