"יש ילדים זיגזג"

הרומאן יש ילדים זיגזג מאת דוד גרוסמן הוא רומאן התחנכות (או רומאן חניכה). זהו רומאן השם את הדגש על תיאור התפתחותו הרגשית והרוחנית של הגיבור המרכזי עד להשלמתה. במהלך העלילה מצבים שונים פוקחים את עיניו של הגיבור לראות את עולמו ולהבינו, ובסוף הרומאן מגיע הגיבור להתבגרות ולהתפכחות. מורי הדרך שלו הם הדמויות בסיפור, המציגות לפניו את דמותו, אפיוניו, השקפותיו, תפיסותיו, וכך עוזרות לו לבנות אישיות מאוזנת מבחינה רוחנית ונפשית, שאליה שואף הגיבור להגיע. הרומאן יש ילדים זיגזג מציג בפנינו את נונו, אמנון פיירברג, נער בן 13, היוצא למסע גילוי העצמי שלו. למסע זה שני רבדים: רובד מילולי ורובד מטאפורי. מבחינה מילולית המסע שנונו עובר הוא מסע פיסי, שכן נונו עובר (ביחד עם סבו, פליקס גליק) ממקום למקום, מתחנה לתחנה, ובכל מקום חווה התרחשות מיוחדת ויוצאת דופן. מבחינה מטאפורית מסע זה הוא מסע נפשי ורוחני, משום שכל תחנה בדרכו היא עוד שלב, עוד צעד בדרך למציאת זהותו. במהלך מסע זה מתוודע נונו לעברו המשפחתי ולבני משפחתו, אשר אותם לא הכיר מעולם, ומשבץ אט אט את כל הפרטים, הידועים החסרים כאחד לכדי תמונה אחת שלמה, העונה לו בסוף המסע על השאלה: "מי אני?". זוהי למעשה השאלה שהועלתה בתחילת הסיפור, והנסיון להשיב עליה הוא זה שהיווה את העילה לפתיחת מסע זה. בסוף המסע, שהוא גם סופו של הרומאן, נונו הוא בר מצווה. גיל זה מסמל ביהדות את תחילתה של הבגרות. הנער מוגדר כאדם המסוגל לבצע החלטות, להתמודד עם קשיים, לבחור את דרכי ההתנהגות המתאימות לו, לעצב את אישיותו ולפלס לו דרך לעבר היותו אדם בוגר. נונו למד כל אלו במהלך מסעו. התחנות בהן עבר בדרכו, ההחלטות שביצע והקשיים עמם התמודד עזרו לו לעצב את זהותו ולענות על השאלה: "מי אני". בניית זהותו של נונו היא למעשה בניית משמעות היצירה, ובסופה נונו משלים את תהליך ההתחנכות ויודע מי הוא. הוא ילד זיגזג, ילד בעל זהות עשירה ומגוונת, המורכבת מסתירות ומניגודים המשתלבים זה בזה בצורה מושלמת, המתאימה רק לו: "אני אחר. אותי גידלו אחרת. לי יש אבא אחר. אני כבר יודע שאני לא תאום שלו, ואני יכול לא להיות תאום ש ל ה. אני יצור עצמאי. אני יכול לבחור מי אהיה". (עמ' 270).