נשים וגברים - המשחק הזוגי

היחסים בין גברים לנשים היו תמיד נושא מעניין בפני עצמו.מי יודע על אשורם את פרטי הפרטים של תוכן ההתרחשיויות השורצות במוח,בלב ובבטן של שני הצדדים המצויים במערכת יחסים.זה מצד זה וזו מצד זו מביטים האחד על השניה כל הזמן ומעבר למה שמרצד מעיניהם זו כלעומת זה,והפוך - כיצד ניתן לדעת באמת מה טומנים תכניהם הפנימיים הנפשיים.מקובל תמיד להסתכל על הכל מעיניהם הבוחנות של חוקרי היחסים המולידים ניסוחים מתוך ההיריון הטיבעי של התשובות הניתנות לשאלות שהם שואלים זוגות רבים,אולם ההיגיון מחייב שאין די בכל אלו,אלא ישנו צורך לחדור שכבות רבות של זיוף ושל שאלות נוקבות כדי לחלץ אמת אחת רצינית ויציבה לגבי הטבע האמיתי של ההתרחשויות הטמונות במעמקי הנפשות של דמויות הגבר והאישה הלוקחו חלק במערכת היחסים. ההתרחשויות הללו מעיקרן שולפות נקודות מבט מיוחדות,עת נביט במהלך היחסים:הגבר מצידו מצוייד באינטרסים למין ואילו האישה יכולה להיות אף היא מצויידת בשאלו אולם לעולם לא נדע לכמת את יחסי הכוחות המיניים הפועלים זה מול זה בתוככי שני חלקי המערכת של הקשר שהם שני בני הזוג.משקל עודף,בכל מקרה,ניתן תמיד למערכת המינית ולצרכים.או ,אולי בהרחבה ,נוכל להגדיר אף את יחסי הרגש והמחשבה כמונחים על יסודות מיניים ולהבינם כמספקים את הצרכים המיניים באופן כלשהוא גם כן.בכל מקרה ,מעבר למיניות המהווה את הבסיס (ולא בכל מקרה ומקרה) ,הרי שהקשר כולו בנוי תילי תילים של הררי דינמיקות על גבי החיבור הבסיסי בין בני הזוג שיכול להיות מכל סוג. השאלה הנידונה על הפרק הינם טיבם של היחסים המחשבתיים וזוויות ההבטה של כל אחד מבני הזוג על מישנהו.זוויות אלו משתנות תכופות וכמעט מדי יום ביומו.כמעט כל מעשה או פעולה יומיומית עשויה לגרור שינוי בזווית המבט.כמו: האם היא חשובה לי לאחר שראיתי אותה עושה כך וכך,או, האם אני מרגיש אותו הדבר לגביה לאחר שראיתי וחוויתי אותה כאשר היא עשתה זאת או אחרת, וכך גם שואלת האישה את עצמה שאלות מנטליות מן הסוג הזה לאחר שהיא צופה בגבר שלה מבצע פעילויות שוטפות שונות במהלך היומיום.סך כל ההתרשמויות הללו מצד כל אחד מבני הזוג לגבי האחר מהווה לצורך העניין אקסיומה שנקרא לה האקסיומה הממוצעת של היחס המנטלי. על אקסיומה זו נוסיף עוד נדבך. יהיה זה היחס הריגשי הממוצע שבו מתאפיינת תכולת ליבו הממוצעת של כל צד בזוגיות כלפי מישנהו. כאשר נצרף את שתי האקסיומות נגיע לדבר שנוכל לקרוא לו היחס הנוצר הממוצע כלפי השני. יחס זה חייב להיות הדדי בתוך שני חלקי המערכת ובייחוד בחלל הנפשי המחבר את שני בני הזוג. לרוב חלל זה שבמרכזו נעוץ היחס העולה ויורד כמו נדנדה אשר בגן,הינו סגור ואינו מושפע ממערכות חיצוניות - כפי שהדעת מחייבת. כאשר אחד מבני הזוג תוהה אודות אופי המערכת הנפשית אשר קיימת בינו לבין הצד השני אזי הוא מבצע ניתוק הסתכלותי - ריגשי ו"יוצא" החוצה אל מחוץ למערכת כדי להביט באופן הזוגיות והיחס שהיא יוצרת.ככל שיש יותר "יציאות" בחינה אשר מן הסוג הזה - הרי שהאופן שבו מתפקדים שני בני הזוג ,זה כלפי זו,באופן מישרי וישיר- הינו לוקה בחסר. לעומת זאת ,ככל שיש יותר "יציאות" הכפופות לרצון להרחיב ולשבח את התקשורת הקיימת ,אשר לשמה מתבצעות "יציאות " ההצצה הללו (על איך אנחנו נראים חיצונית מנקודת מבטי) נוצר במישרין וכתוצאה מכך הצורך לגרום גם לצד השני להתעניין בזווית המבט החיצונית הזו על מערכת היחסים.בעוד שאם צד אחד מבקש מן הצד השני להביט על מערכת היחסים מן הצד - שזהו דבר שמוביל להעשרה ולפיתוח חינני של המערכת ויחסיה,הרי שלחץ קבוע ל"לצאת" להצצות הללו יוצר חלל מרחבי אשר סובב את מערכת היחסים ושעשוי "לחנוק "אותה. על כן הדעת מחייבת פשרה ולא לצאת יותר מדי לזוויות מבט חיצוניות ולא לדמין כיצד "אנו" נראים. עדיף להישאר במירווח התחושות המתקיים בין שני הלבבות המתקשרים ורק להעביר זה לזו וזו לזה את הרצונות ההדדיים. יחסים בין גברים לנשים מתאפיינים ביציאה בסיסית מתוך נקודות מבט שונות לחלוטין.בין אם הדבר נוצר מתוך צרכי היומיום ,ובין אם הדבר נוצר מתוך מבנים בסיסיים שונים לחלוטין.בכל אופן,מערכת יחסים טובה נבנית על בסיס מחיקת מיבנים ראשוניים של אופי - שהיו התחלתיים בקרב הנפשות הפועלות. מערכת יחסים טובה אמורה למזג את שני בני הזוג ליחידה אחת בשלה ופוריה. ישנם מיבנים המתמזגים במנטליות,ישנם מיבנים המתמזגים בלב,וישנם מיבנים המתמזגים ביצר. על כל פנים,כל אדם שומר לעצמו מעין "זיכרון" של כיצד הייתי לבדי - כדי שברגע של פרידה - אזי שהוא יוכל "להיבנות " מחדש שוב בחזרה - בפני עצמו - כפי שהוא היה קיים מיבנית קודם למיזוג. היחסים בין הגבר והאישה נעוצים בהבנה שכל הזמן קיים מתח בין המבנה החדש של הנפש שקיים כרגע במערכת היחסים,של כל אחד בפני עצמו,לבין הרצון לחזור למבנה האישיותהקודםשהיה לכל אחד מן הצדדים המעורבים,עוד בטרם הכניסה למערכת הזוגית. ברגע היציאה "להצצה" חיצונית על "איך הייתי רוצה שהמערכת הזו תראה " ובכל רגע של "הסתכלות " חיצונית על הצד שכנגד לשם בחינתו, הרי שמערכת הארכיטקטורה שלך כשלם בפני עצמך,עולה בזיכרון ומתפתחת בחזרה.עם הזמן נוצר בתוכה מיבנה המתמלא בתוכן הנשאב למן ההתרשמויות של "כיצד אני בונה מערכות יחסים ומתפקד בהן". מיבנה זה הוא זה הדואג בהמשך להפרות הבנות מתקדמות בדבר - האם כדאי לי להשאר במערכת היחסים הנוכחית או שלא. בתחילת מערכות יחסים מבנה זה מתפקד כ"כמגדל פיקוח" ודואג להנחתה שלווה ורגועה של נחת ואושר אשר מתבקש על ידי בעליו. ככל ששני הצדדים המנהלים מערכת הינם יותר מודעים לכך יוצא ששניהם מבלים זמן רב בבחינת הצד שכנגד.ככל שתוצאות החיפוש אחר רשמים טובים הינן משופרות - הרי שהמבנה הנפשי אשר אמון על הבחינה הזו מקבל יותר "ריפוד" של רגש. שיחה טובה ובריאה בין בני הזוג על טיב היחסים יוצר קו מחבר בין שני המיבנים הלו הקיימים אצל שני בני האדם אשר מעורבים בקשר וגורם ל"שפיכה" של תוכן אחד מתוך מבנה אחד אל המיבנה של השניה. ערבוב זה של חומרים תוכניים שתוכם שורצות מחשבות הדיעה על טיב הקשר - הוא זה אשר יוצר את מערבולת האהבה .