חוש
הומור הוא דבר נפלא - כל זמן שיש הומור אמיתי בסביבה ולא כזה שרק מגחכים ממנו לאות נימוס.כל אחד היה רוצה שיהיה לו חוש הומור
היות והוא משרה אווירה נעימה וכיפית וכאשר מרבים לצחוק אזי שרירי הבטן מתכווצים ועושים הרפיה לא רעה.חוץ מזה לא ידוע בכל תולדות הספרות על מישהו שמת מצחוק (בעצם...חוץ מאחד - בגלל המקום שבו הוא צחק- הוא צחק בארון של אישה נשואה). כך,או כך היות וחוש
הומור הוא דבר בריא (ומסכן מי שאין לו בסביבתו אנשים שמסוגלים להצחיק אותו- ...מן הסיבות הנכונות .....) אזי דרוש לפתחו ולתחזק אותו מדי פעם או לפחות להבין מהיכן הוא נובע ואיך הוא נוצר. כעיקרון
ההומור מסווג לפי על מה צוחקים ואח"כ לפי רמות. בעל מה -הכוונה היא האם על החברה (סאטירה) או על האנשים או על תופעות יומיומיות. מבחינת רמות אזי יש את ההומור הבריטי שנחשב למשובח (כן אדוני השר עם מיסיס סלוקום שמשנה את צבעי התסרוקת שלה כל הזמן), ישנו הומור ביזארי יותר ומשונה (מונטי פייטון,וודי אלן),וישנו הומור של נונסנס (לואי דה פינס ואחרים). כעיקרון מבחינת ניתוח ההומור אזי יצא שככל שדרגת ההומור עולה עד לתחום משחקי המילים והמשמעויות אזי הוא משתבח יותר.זהו למעשה ההומור הבריטי ,שאגב ,הוא כולל גם מצבים קומיים שאליהם נקלעים הגיבורים וגם טכניקה של שתיקות המגבירה את ההומור. דרגת ההומור כוללת הומור המעלה גיחוך קל ומתניידת כאמור עד להומור הכולל רבגוניות של משחקי מילים ומשמעויות. בתוך טווח הקשת נמצאים סוגים שונים של הומור שנוכל לקרוא להם בשמות לי הגדרות שונות של אנשי מקצוע שונים. כעיקרון ההומור האמצעי -זה שמצחיק כמעט את כולם הוא הומור המתעסק בשפת הגוף - מערכונים וקטעים שבהם השחקנים מיטיבים לשחק ומחלצים צחוק בלתי נשלט מתוך הצופה. מבחינת ניתוח הומור ומדוע הוא פועל אזי נוכל לראות שלמשעה כל טכניקות ההומור נוגעות היכן שהוא במקומות שונים בנפש "ומשחררות" איזהי מעמסה או מיטען עודף שהצטבר. ישנו הומור שמשחרר מיטענים מסוג זה ושינו הומור מסוג שני שלא מתפקד באותה הצורה והגורם למעשה ללא קשר לנגיעה פסיכולוגית כלשהיא בנו - לצחוקים הנגרמים מן הדבר עצמו ולא מתהליך שבוצע עלינו. בחיי היומיום אם ברצונכם לפתח חוש הומור נסו לראות את הכל מזווית מצחיקה.החיים הינם באמת מצחיקים (לפעמים עד בכי). ההשקפה הנכונה היא להתבונן על הכל כהתרחשותהקורת בבית משוגעים (כך באמת נראים העיתונים בכל יום) רצוי לראות חצי מן האנשים שאנו באים איתם במגע יומיומי כבעלי פוטנציה להתאשפז (במרבית המקרים הדבר אכן מתרחש) רצוי לא לקחת את עצמנו ברצינות גבוה מדי וגם לא בידיים (לפעמים חס חלילה נוכל אף לקבל מזה קילה) כדי לפתח חוש הומור יש להתאמן על להביט בדברים ולא אליהם.שימו לב: על ולא אל. זה דבר שונה. להביט על פירושו לבחון אותו.להביט בו.כך הדבר הרבה יותר מצחיק. כדי לפתח חוש הומור שימו לב שמרבית המערכונים שאתם צופים בהם חוזרים למעשה על אותן נוסחאות הומור (אין הרבה חדש תחת השמש וגם לא מעליה) חוש הומור טוב הוא דברים הנאמרים ללא חשש וללא מעצורים (פעם דיברתי עם יצפאן בטעות בטלפון ומרוב שטויות הדדיות מצאתי חן בעיניו והוא הזמין אותי אישית למופע שלו) הרבה דברים שנראים לכם מצחיקים - הם אכן מצחיקים! אימרו אותם.מקסימום אף אחד לא ירגיש שניסיתם להצחיק ויחשוב שסתם אמרתם את הכל ברצינות כלל חשוב נוסף הוא שבאמת - הרבה דברים שתגידו סתם גורמים פתאום לאנשים לצחוק בלי סיבה שמובנת לכם - זה סוד גדול: רוב ההומור מצחיק מבלי שמתכוונים בכלל ליצור אותו עוד דבר שכדאי לדעת הוא שאדם נולד עם חושים: ראיה,שמיעה,מישוש,מגע,ריח - וחוש הומור.לכולנו יש אותו אך באופן שונה.