האהבהקיימת כי אני אוהב את עצמי? כי אני אוהב את עצמי ומזה למדתי גם לאהוב אחרים? האם אני באמת אוהבאותם כי אני אוהב אותם או
בגלל שאני אוהב לאהוב? ואולי אני מאוהב בלהיות מאוהב וזה הכל? מסובך? חכו לזה? וכשהתאהבתי איך אני אהיה בטוח שזו אהבה? אולי זה
רק זכר של תחושת התאהבות שפעם אהבתי? ואולי אני אוהב לאהוב את ההרגשהשמישהו מאוהב בי? או אולי בכלל אני אוהב את זה שהוא חושב שהוא אוהב אותי? ומה עוד שגם אהוב עליי שרואים שאני מאוהב! אהבה היא אהבה לאהבה או החוסר אליה? אז למה שכשהיא מלאה בלב אז עדיין יש מקום לעוד? ולמה כשיש אהבה טובה אז אני פיתאום אוהב גם את מי שלא אהבתי? ועד כמה אפשר לאהוב?
הרי זה כמו חורים בחבית שמתווספים אליה - אבל הם הופכים אותה רק ליותר קלה. כך גם האהבה? היא מתווספת אליי אבל אז הכל הופך לי ליותר קל? ואיך אדע שהאהבה אצלי ולא אצל מי שמאוהב בי? באיזה צד היא נמצית יותר? הרי אני אוהב גם לדעת מה קורא באהבה- אז למה אני אוהב יותר. הרי אני נותן לצד השני לנסות להוכיח לי שהוא אוהב אותי יותר ממה שאני אוהב אותו. לאהוב פירושו לדעת לאהוב? הרי הלדעת הוא המקלקל את הכל.באהבה אין ידיעה.מה משמעות האהבה? למה אמא אוהבת ילד ורוצה בטובתו? הרי היא אוהבת אותו והאהבה עצמה תיתן לו טוב.וכשהיא אוהבת אז מה היא עושה - היא רוצה אותו רק לעצמה - והרי כשאוהבים צריך לשחרר לחופשי. האהבה היא הבית של הלב ואסור לה להינעל במקום אחד - אז איך קורה שאנחנו אוהבים רק מישהו אחד ולא הרבה אנשים? באמת אפשר לאהוב כמה ולא רק אחד?