הצצה אל תוך התרפיה באמנות

הספר: הצצה אל תוך התרפיה באמנותLittle window into Art TherapySmall openings for Beginning Therapistsפתיחת חלונות קטנים של הבנה לתרפיסטים מתחילים.המחברת: דבורה שרודרהוצאה: ג'סיקה קינגסלי דבורה שרודר מלמדת טיפול באמנות בקולג' "Southern College" בסנטה פה שבניו- מקסיקו. היא בעלת ניסיון נרחב בטיפול באמנות בסביבות רבות ומגוונות (אשפוז, אשפוז יום, הוסטלים, בתי ספר, מרכז אמנות קהילתי ופרקטיקה פרטית), ובנתינת סופרויז'ן למטפלים בתחילת דרכם.הספר מבוסס על נסיונה העשיר והבנתה האנושית, וכתוב באופן כן וישיר. הפנייה היא אמנם אל המטפל באמנות המתחיל (עמדו לנגד עיניה תלמידיה הרבים על שאלותיהם מבוכותיהם ותהיותיהם... ואף זכרונותיה מתחילת דרכה האישית במקצוע), אך נראה לי שגם הותיקים במקצוע ייהנו מאוד. אני בכל אופן התרגשתי ולמדתי מקריאת ספר חם ולבבי זה, והרגשתי כמשוחחת עם חברה קרובה מאוד המעוניינת לעזור לי כתרפיסטית, ולהעניק לי מנסיונה.הספר כתוב בגוף ראשון ובדרך רגישה, כנה ומעודדת. הערך המוסף שבו הוא ההסתכלות דרך התהליכים העוברים על האדם המטפל. תרפיסטים מתחילים נרתעים לא אחת מהאתגר של היות פנים אל פנים עם מטופל, ומתלבטים איך להתקדם לאחר שנוצר הדימוי הראשון. מתוך מחשבה זו, המחברת מלווה את התהליך. היא מחלקת את הספר לשלושה חלקים: 1. תחילת ההיכרות אתךהמחולק ל:תחילת יחסים תוך שימוש באמנותהדרך אל הנושא. עבודה לקראת תכניתההיכרות עם המטופל הסרבןברוך הבא לחדר המגורים2. העמקת היחסים 5. כניסה אל תוך עבודה עמוקה יותר 6. חקירה והכלה של עצב 7. הדמייה וביטוי של כעס 8. חיבוק וקבלה של כל הדימויים 9. מחשבות על טראומה 10 לקראת ריפוי3. לקראת פרידה 11. נושאים הנוגעים בסיום 12. ייצוב ומתן תוקף לעבודה שנעשתה 13. צפיית העתידד. שרודר מספקת יעוץ מעשי איך לעודד מטופל נרגש או מתנגד לצאת נשכר מעשיית האמנות. היא מציגה ויכוח בין שתי דרכים לשיתוף האמנות בין המטפל למטופל, ומספקת הדרכה איך להעמיק את ההבנה והטיפול. לנגד עיניה אותם רגעים (מביכים) בתחילת הדרך, שבהם המטפל יושב מול המטופל והיצירה שיצר, וכעת... חסרות לו המילים... אינו יודע איך להגיב...או כשנדמה לו שהזמן עצר מלכת...לא אוכל לומר שרגעים כאלו כבר לא יקרו- היא מרגיעה-אבל אוכל לומר שכשיגיעו- המטפל החדש יוכל לעבור דרכם. הוא ינשום, יחוש את כפות רגליו מחוברות ביציבה לאדמה, ויהיה נוכח עבור המטופל. להיות נוכח אין פירושו להיות 'סופר-תרפיסט' שבידיו כל התשובות והוא נח בבטחון בכסאו, מצוייד בהערות מלאות הארה לכל מצב. היחסים, אפילו בשלב ההתחלתי, יכולים להכיל בתוכם 'רגע ריק'. המטופל נמצא כאן בגלל הרגשות האמיתיים שהוא מרגיש בחיים, והוא מתמקד באופן טבעי ביותר במה שעולה או לא עולה- מפיו שלו עצמו! והאמנות שם. אם טרם נוצרה כל אמנות, הרגע הריק עשוי להיות הזדמנות טובה להזמינה אל תוך החדר. כשהסופרויז'יון נחווה כפתוח ולא מאיים, הוא יכול להיות המקום הטוב ביותר לדבר בו על הרגעים הריקים או הרגשות של אי- כשירות.נושא נוסף הוא הסופרויז'יון במוסדות ומסגרות חינוכיים/ טיפוליים/ בריאותיים. אנשי מקצוע מאותה מסגרת מכירים את האוכלוסייה, המוסד, הקהילה והנושאים הטיפוליים. אבל חשוב לא פחות להיות מודרך על ידי מטפל באמנות מוסמך, במיוחד כשאתה הראשון או היחיד כמטפל באמנות באותו מוסד. "פשוט יש משהו מעט שונה בצורת העבודה שלנו. אפילו בסביבה הכי מקצועית טיפולית, אפשרי לעזור לאנשי המקצוע שסביבנו לשמוע את הקול הצלול והחשוב של האמנות. כשאנו חדשים בתפקיד, נוכל להתפתות בקלות להיכנס למשחק התחרותי של הז'ארגון המקצועי ולדקלם מידע על דיאגנוזה נסתרת עם מטפלי הנפש המומחים. אך נראה שזמננו ינוצל ביתר יעילות אם פשוט נעודדם ליצור אמנות! אכן, בסביבות כאלה, במיוחד כשאנחנו במיעוט כתרפיסטים באמנות, מתעוררת בנו התשוקה שניראה "לגיטימיים" ונלהג בטרמינולוגיה של שאר אנשי המקצוע...מה שלמדתי הוא לסמוך על האמנות. יש לך תרכובת ייחודית של ידע שאין לאף אחד מבין אנשי המקצועות הטיפוליים האחרים. תן אמון ביכולת הדיבור של האמנות ובכנותה. תן אמון בכך שתעבור דרך הרגעים הריקים. תן אמון בכך שהאמנות תאמר את מה שיש לה לומר. ייתכן שלא תצטרך לומר דבר!ואז- לך הביתה וצור את יצירתך שלך!כמה חשוב להיזכר ולהפנים אמיתות אלה!