עיניה הכחולות של אלין

צלצול הטלפון העיר את שנתם העמוקה של האוהבים. "מסטר מינץ" נישמע קול נשי רך דרך השפופרת: "בוקר טוב אדוני! מדברת אנה, זהו שירות השקמה. ביקשת להעירך בשעה שש וחצי. אובחן אדוני, השעה עתה שש וחצי בדיוק. אנא אדוני, תאשר את ערנותך". "כן, אני ער... תודה לך... ובוקר טוב!" ענה יוני, כשהוא מזנק ערום מהמיטה. יוני היה מטושטש לגמרי מכמות השמפניה שנישפך לגרונם אמש. הוא אפילו לא זכר, איך ומתי נרדם בזרועותיה. יוני גרר את עצמו אל חדר האמבטיה, שהיה במרחק של מספר צעדים בודדים ממנו ופתח את הברז לשטוף את הפנים. גם כאשר הכניס את ראשו מתחת למים, עדיין הרגיש מעורפל. בלי הרבה גינונים קפץ הוא לתוך האמבטיה ופתח את הברז. יוני בקושי בלע את הזעקה מגרונו, כשזרם מים קרים זעזע את כל גופו בהפתעה גמורה. הוא היה כל כך מטושטש, שבטעות סובב את ידית המים הקרים. אחרי דקות ספורות עמד הוא מגולח ומבוסם בחלוק הרחצה האפור שלו, ליד ארון הבגדים הריק. רק עכשיו הוא ניזכר שלא הספיק אפילו לפרוק את בגדיו כשהופתע מביקורה הלא צפוי של אישתו. רגעי האושר מזיכרון הטרי הציפו אותו והוא פנה אל חדר המיטות כשחיוך רחב מקשט את פניו. מבטו הרצין מעט, כשלא מצא את מבוקשו בין סדיניה הרכים של המיטה הרחבה, ספוגה באותו בושם נדיר. אותו ניחוח, שנישא באוויר והזכיר לו את אהובתו, כל כך רכה ומיוחדת בעיניו. מאז מצא בושם נדיר זה, העשוי בידי נזירים מ"מנזרי האהבה" בהרי ההימליה באחת מנסיעותיו הרבות בעולם. מאז היה יוני רוכש לאישתו רק בושם זה, אבל רק כתוספת למתנות האחרות. הוא אהב לפנקה ולהפתיעה בדברים שלא יכלה לצפות להם. מבטו גלש על אותו צד במיטה בו נרדמה היא עטופה בזרועותיו, כשלפתע הוא ניתקל בעגיל יהלומים יקר. יוני הביט בעגיל. תכשיט זה אומנם היה מקסים ביופיו, אך הוא לא התקשר לדבר בזיכרונותיו של יוני. הוא חזר לחדר האמבטיה ובלי מחשבה יתרה שלשל את העגיל אל כיס חלוק הרחצה בטרם התחיל להתלבש. יוני התלבש בהידור רב, אך הפעם שלא כהרגלו, עשה זאת במהירות רבה במיוחד. מאושר ומשוחרר הוא ירד דרך חדר מדרגות של המלון, כשהוא מוותר על מעליות היוקרה האיטיות. היות וחדר האירוח היה בקומה השלישית, נמשך הדבר זמן קצר. ניסיונו של יוני לחמוק מגינוני המקום לא ממש הצליחו. כך או אחרת, לא הייתה דרך נוספת לצאת מאגף האח"מים בלי לעבור ליד דלפק הקבלה. בלובי קיבל אותו פקיד קבלה עם חיוך רחב הנשפך על פניו: "בוקר טוב מיסטר מינץ. האם אדוני נהנה שירותי אגף האח"מים, בשהייתו הנוכחית?" יוני, שהיה רגיל לגינוני החיזור של פקידי הקבלה, נענע בראשו בחיוב: "או... כן תודה, נהנה מאד. למעשה ברצוני לדעת האם אישתי אכלה כבר את ארוחת הבוקר?" על פניו של הפקיד נפער קימור של מבוכה. "אישתך אדוני?" שאל הפקיד. "כן, אישתי" ענה יוני, כשהוא עוקב אחר הבעות פניו המופתעות של הפקיד. "אדוני חש בטוב?" שאל הפקיד בפליאה, כשהוא לוטש עיניים ביוני: "הרי אישתך נפטרה לפני כחצי שנה". הבזק של מבוכה עיוות מעט את פניו של יוני, אך רק לשניות ספורות, כי מייד לאחר מכן איתר חיוך את זיו פניו המרוצות. "כל הכבוד!" צחק יוני, כשמלותיו מלוות על ידי תנועת אצבעו: "הצלחת להביך אותי כהוגן. עכשיו ברשותך, כששנינו נהנינו מהבדיחה אצטרף אל אשתי לארוחת הבוקר". פקיד הקבלה שלא צחק מהבדיחה, רק הרים את כתפיו ומלמל מספר מילים, כאילו לעצמו: "אם זה רצונך אדוני, אני רק עובד כאן." ויכוח עם פקיד הקבלה שעשע מאד את יוני. מאושר ומלא מרץ דילג יוני, כמו ילד קטן, על זוג המדרגות שירדו אל הרחבה המרכזית של לובי המלון ומשם אל מתחם המסעדות של בית המלון. לאחר שהציץ בשתיים מהן המיועדות לארוחת הבוקר ולא מצא את מבוקשו החליט להישאר באחרונה ולחטוף משהו קל לפני שימשיך בחיפושיו אחרי בת זוגתו. בטור מנה ראשונה נבחרו חביתיות פריחות עם פלטת גבינות המקושטת בסלט אקזוטי בתוספת יין אדום חצי יבש. אחר כך, כדי להשאיר טעם מתקתק בפה לקינוח עוגת גבינה עם אוכמניות וספל ריחני של קפה שחור. טעמו החזק של הקפה עם הטעם העדין של עוגת אוכמניות הזכיר לו את הימים הרחוקים של נעוריו בהם, נהג הוא עם אביו ואחיו הבכור לשבת מול אש המדורה החמה לאחר דייג במימי האגם וללגום מהקפה החזק הרותח בפינג'אן בתוספת עוגת אוכמניות ביתית, שהכינה אימם במיוחד לדרך. ניחוח הקפה המעושר בריחות היער הירוק והפרחוני יחד עם רעננות של העשב הנרטב ממי המפלים, השזור במראות הקסומים של האגם היה למשקה משכר של הטבע. קולות חיות הבר הבוקעים ממעמקי סבך הירוק של היער עודדו את תחושות החופש וחידדו את שמחת האושר של אותם הימים בהם פגש בה לראשונה. יוני סגר את עיניו כאילו ניסה לצוד ולשמר את אותם הרגעים הקסומים, בלי לתת להם אפשרות ולו הקלה שבקלות לחמוק מאוצר זיכרונותיו. אוצר זה לא רק ריגש אותו כל פעם מחדש, אלהצבע את חייו בהווה בגוונים של שמחת חיים.
מריאן קפלון, מתוך "עיניה הכחולות של אלין".