ראיון עם הערפד

תקציר רייס, אן - ראיון עם הערפד – פוטורה בוקס 1976. רייס, בהינף יד הפיחה חיים בספרות הערפדים הגותית ביצירה ספרותית חדשנית – קלאסית זו. לא עוד נקודת הכתיבה הקתולית המקובעת אליה נקלעו כותבים וסופרים אחרים דוגמת מסורת סיפורי דרקולה. מים קדושים וצלבים אינם משפיעים על ערפדיה של רייס, אלו דווקא "חילוניים" וחלקם אף אינם מאמינים באלוהות כלשהי כלל. מיתוס נוסף שרייס מנפצת הוא הפיכתו של כל ננשך לערפד בעצמו. בעולמה, על בן התמותה לשתות מדמו של הערפד, ולא להפך. ה' ראיון' ניתן על ידי ערפד בשם לואיס, ששתה מדמו של ערפד הנקרא לסטאט לפני 200 שנים. טקס ה"התעוררות" אירע באחוזתו של לואיס, במגורי העבדים בניו אורלינס (העיירה בה גרה המחברת כיום). לואיס אינו שמח, בלשון המעטה. לסטאט החזיק בו במערכת יחסית ארוטית מתוך שכנוע שהם האחרונים מבני מינם. לואיס מתחיל לחשוב כי זהו שקר, ומבלה את חייו הערפדיים בניסיון למצוא אחרים מסוגו. בעוקבו אחר סיפורי הפולקלור לטרנסילבניה, הוא מגלה כי ערפדי אירופה קצת יותר מפותחים מאשר בספרים, אך עם זאת, עדיין מעט כבולים לאמונות הנצרות בעניינם. הוא פוגש שם בערפדית, שבנסיבות טראגיות זכתה בחיי הנצח שלה בנעוריה, ולמרות שכעת הינה מבוגרת יותר, עדיין לכודה בגוף ילדה. היא שובה את ליבו של לואיס, וכעת הוא יודע כי לסטאט שיקר לו כל השנים. הוא חומק מלסטאט בשנית, ומגיע לפריז, שם הוא והבחורה מצטרפים לקברט ערפדים, בראשותו של הערפד הוותיק ארמנד. ארמנד הורג את הבחורה בשריפה בלהבות כתועבה. לואיס מתאחד שוב עם לסטאט, שורף את התיאטרון ובורח. הוא מתראיין מתוך אקט של אבלות וקינה על בדידותו, בהתנכרותו ליוצרו, בהרגו את שאר הערפדים שהכיר, ועל אובדן הבחורה שאהב. על אף המרירות המוצגת בפניו, המראיין מאמין ש"להיות ערפד זה מגניב", ומחליט שישמח להיות אחד בעצמו. לואיס מתאכזב קשות על שהאיש פספס את כל הרעיון בסיפורו. היצירה, מלאת דמיון באופן יוצא מן הכלל, סבלה מהתעלמות משך שנים, עד שהפכה לבסוף למוכרת ומשפיעה רבות על הז'אנר הספרותי. 'ראיון עם הערפד' הוא הספר ראשון מתוך סידרת ספרים ארוכה ועשירה. 'הערפד לסטאט' הופיע רק כעשור לאחר הוצאתו של 'ראיון עם הערפד', שללא המודרניזציה של סיפורי הערפדים, דוגמת 'באפי ציידת הערפדים', לא היה נכתב כלל. חבל שאך מעט מספריה של רייס זכו בכזו הכרה וצלחה.