Making History (an example of alternate history)

לקום יום אחד בתודעה שאולי שינית חלק מן ההסטוריה. זה מה שקרה לגיבור הראשי של הספר שמכורח הנסיבות הובילו אותו אל מצב זה. הסיפור מדבר על סטודנט להיסטוריה לתואר שני שכותב תזה דימיונית פרי מוחו הצעיר וחסר הגבולות, על ילדותו של היטלר. נושא שנוי במחלוקת הייתי אומר אבל עדיין מעניין בצורה פסיכוטית. במהלך הסיפור מתואר כיצד פוגש הוא עמית ללימודים, פרופסור לפיסיקה שמצליח לבנות מעין מכונת זמן. עקב המטען מהעברשסוחב עימו עמיתו ובגלל התענינותו של הסטודנט בהיטלר הסיפור מגיע מהר מאוד לנקודת שיא שבה מתואר איך הם מנסים למנוע מהיטלר להיות מי שהוא היה, על מנת למנוע את שעתיד היה להתרחש. האם זה הצליח להם? לא אגלה לכם שכן אהרוס את כל הסיפור. מה שכן אוכל לומר לכם זה איך הסופר משלב פה בצורה קוסמית ממש קטעי מעבר שכביכול לא קשורים אחד לשני אבל בדיעבד ממש יוצרים בסיס משותף לעתיד מסוים. הקטעים שמסופרים בלשון הווה כולם מתייחסים לשני נקודות בזמן. האחד לזמננו אנו, ואילו השני הולך רחוק אחורה לגרמניה שבתקופת מלחמת העולם ה2. נראה היה כאילו הסופר ממש היה שם, וממש דיבר עם כל הדמויות והרגיש אותם, כאילו הם חיו בתוכו ממש. העלילה בסיפור רצה בקצב מהיר. היא לא בורחת אלא פשוט מושכת אותך איתה ולא מפסיקה לשניה להיות כזו. כל מילה בסיפור היא עניינית לכשעצמה, ואין פה מריחות של תיאורים לא מעניינים. תחשבו על סרט אקשן מהסוג הטוב ותדמיינו אותו פי 6 יותר טוב. מה שאהבתי במיוחד זה המחשבה המציקה שמלווה לאורך כל הסיפור. מה אם ? מה אם באמת מישהו היה חוזר אחורה בזמן.? האם זה באמת היה משנה את מהלך הדברים או שכמו בטבע, יש דברים שפשוט צריכים לקרות. האם טבע האדם היה שונה? או שהחיות שאיפיינה את תקופה זו נשארה בלב האנשים, ולא תימחק לעולם. אני מוצא את הסיפור רלוונטי מאוד, בעיקר עקב התגברות השנאהוהבורות בעולם. וכולי תקווה שאנשים מסוימים בעולם יקראו את ספר זה ואולי זה ינחיל להם מעט היגיון. ובקיצור.... תהנו מהספר..