הערבות
בספרו "הערבות" חושף בפנינו הרב ד"ר מיכאל לייטמןאת אותה פיסת מידע החסרה לחקירה האנושית:לייטמןכותב בספרו "הערבות"על הכוח האחד הפועל בכול, אותו כוח נסתר השולט בטבע וביקוםוהרוצה שנהיה דומים לו. הוא שוזר בנו את הקשר האמיץ בין הנשמה הישראלית לבין חוכמת הקבלה.מהו הדבק המחבר יחדיו את ישראל לנשמה אחת, לעם אחד ולתפקידו המיוחד בקרב העמים? הדבק הוא קשר הערבות, ובו מתמקד הספר. המחבר מציג בבהירות את גורל היחיד והאומה, את שורשיהם המשותפים ואת החיבור שביניהם על פי חוכמת הקבלה. המחבר עושה זאת ביד אמן, תוך שילוב דוגמאות מההיסטוריה, מתחומי המדע השונים ומחיי היום-יום.במשך אלפי השנים של קיום המציאות, כותב לייטמן,
האנושות עוברת מצב של התפתחות האגו, התפתחות הרצון לקבל. התפתחות זו החלה מאדם הראשון, שחי לפני חמשת אלפים שבע מאות שישים וחמש שנה ושהוא, למעשה השורש שלנו, של עם ישראל. הוא אינו שורש לאומות העולם, אלא הוא השורש הרוחני, ממנו החלה בראשונה, הנקודה שבלב להצטייר, כביכול, ולהשתוקק לצאת מתוך כלל רצונות האדם. ואז חלפו עשרה דורות, מאדם עד נח, ועשרה דורות מנח עד לאברהם, ובאו תקופות ההתפתחותו של עם ישראל והתפתחותה של האנושות כולה, כאשר סדר השלבים הם על פי סדר העביות: דרגת שורש, א' ב' ג' ד', ארבע דרגות העביות, או חמש בסה"כ, משורש עד ד'. וכל ההתפתחות הזו מגיעה לקיצה בסוף האלף השישי, כפי שנכתב במקרא, שכל ההתפתחות של ישראל, נמשכת ששת אלפים שנה, והיא מחולקת לשלושה שלישים, בני אלפיים שנה כל אחד, המכונים: תוהו, מתן תורה וימות המשיח. למעשה אנו כבר בסוף הדרך. ומובן שהעולם כולו מותאם לכך; נוכל
לראות זאת אם נעיף מבט על ציר ההתפתחות של הרצון לקבל, החל מהרצונות הגופניים, בית, מין, אוכל ומשפחה (רצונות שיתגלו גם באדם שחי לבדו, משום שהם באים מתוך צרכי הגוף).אחרי כן באו רצונות אנושיים-חברתיים (שאדם לא יחוש בהם מתוכו, אלא החברה בה הוא מצוי, היא שתעורר אותם בו): רצונות לכסף כבוד והשכלה. אפשר לראות כיצד כל המבנה החברתי של ימינו, גילויי המדע והמחקר, הכלכלה, התרבות, המצב הביטחוני וכו', מסתדר, לפי צמיחת הרצון לקבל הבלתי פוסקת, עד שהגענו למצב הנוכחי, שבו האנושות, כביכול, מימשה כבר את כל הרצונות הללו, אך טרם מצאה בהם מילוי, ומתוך הריקנות הזו היא נדחפת לשאול על תכלית קיומה.מה שמעיד על כך, הוא גל של התאבדויות, סמים, יאוש ודיכאון שהפכו בימינו למחלה הראשונה בהיקפה, דווקא בארצות הנאורות והמתקדמות. גם התא המשפחתי נראה כאילו יורד לטמיון ובקושי מצליח להחזיק מעמד; המדע מצוי במשבר ואפילו התרבות מתקשה לגלות אפיקי יצירה חדשים. בעבר תקופה תרבותית כלשהי היתה מגיעה לקיצה, ודבר חדש היה בא ותופס את מקומה, (בכלכלה, בטכנולוגיה וכו') ותמיד היה אתגר, יעד חדש להתקדם אליו, מקור תקווה להנאה שטרם התגלתה ונמצאת אי שם בעתיד. ואילו היום אנו מצויים במצב שלחלקים גדולים מכלל האנושות, ישנה תחושה שלא נותר ממה ליהנות, וייתכן שהתשובה חבויה ברוחניות.בהתאם לכך ניתן להבחין בנהירה ההמונית כלפי מיני שיטות 'רוחניות', כביכול, שברובן הגדול אף הן ינחילו אכזבה. ועוד נראה עד כמה התופעות הללו יגדלו ויצטברו בשנים הקרובות.כלומר, בימינו מצטיירתתמונה ברורה, של השאלה, "מה הטעם בחיי?" השאלה שבעל
הסולם מעלה בתחילת ההקדמה לתלמוד עשר הספירות, השאלה ממנה מגיע האדם לחוכמת הקבלה, לאחר שמתגלה בו החיסרון של הידיעה וההרגשה בשביל מה הוא חי, וכיצד יוכל למלא את עצמו. מצד שני, הן עם ישראל, שעליו לעשות תיקון, מצוי בהכנה, והן אומות העולם כמו שדיברנו, מצויים בהכנה.בעל הסולם מביא לנו כמה סימנים שלפיהם נוכל לזהות שעם ישראל סיים את תפקידו בגלות:א) יש משבר גדול באומה בכלל, במגזר הדתי ובמגזר החילוני.ב) ישנה חזרה פיסית לארץ ישראל.ג) אומות העולם מציגות דרישה נחרצת כלפי ישראל: אם אתם לא עושים מה שמוטל עליכם, הרי אתם נראים לנו כחלק מיותר בעולם.גם על פי דברי בעל הסולם, אנו נמצאים כבר, ב"עת לעשות". ומכאן גם נובע השוני בין מה שעשה בעל הסולם לבין מה שעשו המקובלים הקודמים לו. לאורך כל הדורות, בכל אלפי השנים, מאברהם ועד לבעל הסולם, לא היה אף מקובל שדוגל בהפצת החוכמה בקרב ההמונים, משום שלא היה צורך בכך. האנושות, הן אומות העולם והן ישראל, לא היתה מוכנה עדיין לכך. כך שניתן להגדיר את בעל הסולם כמקובל הראשון שכתב ויסד את שיטת התיקון, הן התיקון האישי, והן הכללי, לאומה הישראלית ולכלל האנושות.הוא היה ראשון, משום שכל מקובל גילה מתוך הרוחניות את אותם הדברים שהיה עליו לחקור ולהביאם לדורו, ואם לא לדורו בלבד, כמו במקרה של האר"י, אז להביאם למקובל אחר שיקום וימשיך את דרכו. בעל הסולם הוא זה שפתח את חוכמת הקבלה לדורנו, לכל אלה החיאת התיקון.וכפי שניתן לראות, מאז זמנו של אברהם אבינו שיסד את קבוצת המקובלים הראשונה, שגדלה להיות אומה, היתה לכל מקובל קבוצה עם התקנון שלה, עם ההרגלים שלה, והחיים המשותפים שלה.קבוצות כאלה ניתן לראות לכל ההיסטוריה של עמנו:משה רבנו וקבוצתו, רבי שמעון עם חבורתו הידועה, הרמח"ל ותלמידיו וכו'. בעל הסולם שעלה מפולין לירושלים, הביא עמו מכונות לעיבוד עורות, כך שיוכל להקים קבוצה קטנה מתלמידיו, שיעבדו וילמדו יחד, ואמנם הוא הצליח לבנות חברה קטנה, שעסקה בפנימיות ובחיצוניות כאחד.לפיכך השיטה שלו שאותה אנו רואים היום, אינה רק דרך כיצד להיות קבוצת מקובלים, אלא דרך להרחיב את הקבוצה לגודל ולמופת למדינה ואפילו לעולם כולו, ועל כך הוא כותב לנו במאמרו "דור אחרון".כלומר, ישנה שיטה ודרך סלולה וברורה, כשההסברים של בעל הסולם מוכנים ומותאמים לדורנו. עלינו רק להתחיל לבצע את מה שמוטל עלינו. ואם שוב לא נעשה זאת בזמן, נפגר, ולא נמלא תפקידנו כעם מיוחד, כאור לגויים, אז ודאי שכוחות הטבע המובילים את כלל האנושות למטרת הבריאה, יפעלו עלינו, בצורה כלל לא נעימה, ויחייבו אותנו, על ידי יסורים גדולים, לבצע בכל מקרה את תכלית הבריאה, תוכנית הבריאה.
סקירות נוספות אודות הערבות