רקע היסטורי
הרב ישראל מאיר לאו הוא דמות מרכזית ומוערכת בחברה הישראלית ובעולם. באישיותו הוא משמש דוגמא
לקרוב לבבות בין דתיים לחילונים, בין יהדות ישראל ליהדות התפוצות ובין הדתות השונות.
הרב נולד בעיר פיוטרקוב שבפולין כנצר למשפחה של רבנים ידועים באירופה. אביו, הרב משה חיים לאו מצאצאי השל"ה, היה רבה של העיר.
את ימי השואה עבר בגטו שבעיר במחנה העבודה בצ'נסטוחוב ובמחנה
הריכוז בוכנוואלד. הוא עלה לארץ כאשר היה בן שמונה, יתום מאב ואם וצעיר הניצולים מבוכנוואלד.
בארץ גדל בביתו של דודו הרב מרדכי פוגלמן רב העירייה קריית מוצקין. הוא לימד בישיבת קול תורה בירשולים, בישיבת כנסת חזקיהו בזכרון יעקב ובישיבת פוניבז' בבני ברק. וב-1960 הוסמך לרבנות.
לאחר נישואיו של הרב עם חיה איטה בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, שנודע כרב שכונה ולימים היה רב העיר תל אביב, עבר לגור בתל אביב. תחילה לימד תורה תנ"ך ותורה שבעל פה בבתי ספר תיכוניים על שם ברנר ואחד העם בפ"ת ובהמשך גם בתיכון ציילטין בתל אביב.
חמש שנים אחרי שהוסמך לרבנות נבחר לכהן כרב קהילת תפארת צבי בעיר. בתוך זמן קצר הפך בית הכנסת למרכזי בעיר לדרשותיו ולשיעוריו הגיעו תושבים מכל קצות העיר.
מה אהבתי ועיניין אותי לקרוא אהבתי את הנחישות וכח ההישרדות של הרב כנגד כל הסיכויים הוא הצליח לשרוד את מחנות הריכוז וההשמדה בזכות תושייתו שלו וכמובן מסירותם של אימו ואחיו.
וכמו כן את גאוותו הלאומית, אהבת הארץ והמדינה ואמונתו החזקה כי יש לו תפקיד בעולם הזה והוא חייב להמשיך את השושלת.
מעשי החסד של הרב עם פרוץ מלחמת יום כיפור התנדב הרב לאו לעזור לצוות הרפואי בבית חולים איכילוב בתל אביב שהובאו אליו משדה הקרב מאות פצועים קשים.
ימים ארוכים סעד הרב את הפצועים ואת בני משפחותיהם ותמך בהם. ליווה חיילים בהלווייתם עזר למשפחות השבויים והנעצרים. ונפגעי טרור הרב שימש כחבר המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות כרב של אסירי ציון.
עם כניסתו לתפקיד רבה של העיר נתניה דאג לקידום הנוער כדי לסייע לנערים במיצוי הפוטנציאל הגלום בהם. ומניעת הידרדרותם לפשע.
בזאת אישיותו הכובשת והחמה הביא להידברות בין שתי הדתות, הנצרות והיהדות, והצליח לעלות את בעיית
הנעדרים.
מידותיו של הרב
מידותיו של הרב הם ללא ספק: קרוב הלבבות, האהבה לאדם באשר הוא אדם ולא משנה מהי דתו, עזרה לזולת, כבוד וחסידות הנלמדים מכל מעשיו, מדרכו היחודית ואישיותו מקרבת הלבבות. שנשלח הרב למשימות הסברה שונות הוא יצר קשר חם ואישי עם האפיפיור, שהביא להידברות בין שני הדתות במפגשיו עם ראשי המדינות בהם פידל קסטרו בקובה ונלסון מנדלה בדרום אפריקה והעלה את בעיית הנעדרים במו כן ביקר הרב אצל המלך חוסיין בימיו האחרונים.