בסיפור מסופר על משפחה יהודית שחיה באחת מארצות ערב .
הילדה - אבלין היא זאת שמספרת את הסיפור.
אביה של הילדה -
בעל חנות לבדים הכי גדולה בעיר והוא בעל שדות כותנה
בכפר הסמוך לעיר מגורי
המשפחה, האב היה עשיר מאוד ולכן המשפחה גרה בבית
גדול בעל שתי קומות עם משרתים, עוזרת בית וגנן ערביים .
הערבים התייחסו ליהודים כאל חברים, כמו לאחים .
עד שיום אחד שרות הביטחון הערבי תפס מרגל ישראלי, מאז הכול השתנה .
הערבים שנאו את היהודים, זרקו אבנים על בתיהם, רצחו וגנבו מהם .
אפילו העובדים של האב התמרדו לו. המצב היה כל כך חמור שהיהודים הפסיקו
להסתובב ברחובות מרוב פחד. השלטונות לקחו לאב את שדותיו ואפילו עורך דין ערבי
שהיה פעם חבר שלו לקח למשפחה את החצי העליון של ביתם! (על פי החוק) .
האב תמיד סיפר לילדים עד כמה נפלאה ישראל לפי ביקרו שם, אבל כדי להגיע לשם
ובמיוחד עכשיו (אחרי שניתפס המרגל) צריך להבריח גבול .
בסוף האב החליט שאסור יותר להסתכן וחייבים לעזוב את ערב בהקדם האפשרי,
לכן הוא פנה לאיש אשר מבריח גבול
לישראל בתמורה להרבה כסף .
אך ההחלטה לצאת הייתה קשה, האחות הגדולה התחתנה ובעלה לא רוצה
לצאת ובגללו גם היא לא יצאה, והסבתא הזקנה שכול חלומה הוא לגעת באדמת ישראל.
אך בסוף הם יצאו לדרך. בין הרים, סלעים, בזחילה וטיפוס, מתחת לאפם של שומרי
הגבול (שקיבלו שוחד כדי שיתעלמו מהמבריחים) ודרך ארצות אחרות הצליחה המשפחה
היהודית (כולל הסבתא) להגיע לישראל. משרד הקליטה נתן להם מלון במדינה שדרכה
הם עברו ובית ואוכל בישראל .
ספר מעניין מאוד, לא יכלתי להפסיק לקרוא, מומלץ מאוד.