הפלגה אחרונה

הספר "הפלגה אחרונה" (במקור Arne's nachlass, "עזבונו של ארנה"), נפתח בעצם בסופו של הסיפור, כמו ספרים רבים. הנס, עלם צעיר, מטפל בעזבונו של ארנה, נער צעיר ממנו, אשר עמו חלק את חדרו, לאחר שארנה שכל את כל משפחתו.
זיגפריד לנץ, סופר גרמני, ממובילי הביקורת האנטי-נאצית בספרות הגרמנית שלאחר מלחה"ע השניה. ספר זה שונה מספריו הקודמים, בהם עוסק לנץ, במישרין או בעקיפין, בגרמניה של המלחמה ואחריה. הפעם בחר לנץ לתאר עולם חדש. ילד צעיר, בן 12, שעולמו חרב עליו, ונאסף לבית משפחתו של חברו הקרוב של אביו. לצד חשיפת הסיפור האישי של ארנה, מתואר בפרטים עולם הספנות ונמלי "בית הקברות" של צפון גרמניה ועריה הקרות. ארנה, שאביו היה ספן, נאסף אל משפחת ספנים אחרת, החיה ליד נמל העיר המבורג, שם הוא חולק את חדרו עם בכור הילדים, הנס, ונלחם עד ייאוש, בשכול ובאובדן שנחשף אליו בגיל צעיר מדי ובנפש רכה מידי.
הנס, הבן הבכור, ממיין במסירות את עזבונו של ארנה לאחר שזה עשה את דרכו האחרונה אל הים ולא שב. כחודשיים לאחר המקרה הוא נוגע בחפציו של ארנה לראשונה, ומגלה אט-אט לעצמו ולקוראים את עולמו הפנימי העשיר, העצור והנעצר, של הנער המתבגר שהגורל לא חס עליו. טפח אחר טפח נחשפים נסיונותיו הכושלים להשתלב בחברה, לעמוד במשימות שהציב לעצמו, וכן תהליך התבגרותו המבשיל טרם עת.
במהלך העיסוק בעזבון עוברים בסך לרס, וויבקה, האחים הצעירים, ושני ההורים האבלים על אובדן הבן המאומץ. כל אחד מהם נוגע, מסתכל ומפענח מנקודת מבטו חוויה אחרת בחייו של הילד הצעיר ששאף ללמוד שפות, אהב את הימאות ואסף בקנאות חשאית פריטים אשר רק הוא אמד את ייחודם האישי שלו. סיפורו המורכב, העצוב, של ארנה, מסופר ברגישות ובסימליות נדירה, שמעבירה בעוצמה מאופקת וטעונה את חוויית השכול לצד חוויות התבגרות אישיות, דחיות חברתיות, וטעויות של נוער עקש וחסר רחמים מול עולם קרוע ומנוקב של נפש מבוגרת בגוף של ילד קורבן.
בניגוד למצופה, ישנו קו כרונולוגי שברירי העובר כחוט השני ברצף האפיזודות העולות מתוך העזבון. לעתים הקו נשבר או מטשטש, אבל נראה כי הדרמה ותחושת ההזדהות המתעצמת ונבנית במהלך הקריאה מלווה את ההתרחשויות לפי סדר התרחשותן. לסופו העצוב של הספר אין מונע, אם כי תחושת ההחמצה והחרטה לא פגה במהרה מרגע סיום הספר, ואולי בעצם, כבר מתחילתו.