הספר "זמנים קשים" נכתב על ידי הסופר הבריטי הנודע צ'ארלס
דיקנס ופורסם בשנת 1854. סיכום זה מתמקד ביחסו של הרומן לימי המהפכה התעשייתית.
הספר מתאר את ימי שיא
התיעוש בבריטניה ומאפייניו המעשיים ותיאורתים. הסיפור מתרחש בעיירה המתועשת הבדיונית קוקטאון (Coketown) אשר נקראת על שם אמצעי הדלק הנפוץ בימי המהפכה (קוק, אשר נמצא בפחם).
העיר מתוארת כעיר צפופה, מחניקה ואפרורית. עשן ממלא את רחובות העיר בכל שעות היממה והנהר מזוהם ומעלה ריח באשה. העיר העגמומית היא גורם מרכזי בסיפור ומסמלת הן את מראה התקופה והן את הלך הרוחות ומורל האוכלוסיה. העיר זוכה לפירוש מעניין בעטיפת הספר בהוצאת Wordsworth – בצבעים חומים ואפורים מצויירים כחצי תריסר בתי חרושת זהים מתפרסים עד לאופק, על גג כל אחד ארובה המעשנת סילון עשן עבה כלפי מעלה. העשן מהארובות מצטבר לכדי ענן כבד היושב תלוי בחלקה העליון של התמונה.
דיקנס מציג את פניו השונים של התיעוש באמצעות הגיבורים ודמויות המשנה אותם ברא. בתחילת הספר מוצג בפני הקורא
מר גראדגרינד, מורה ומנהל בית הספר בעיירה המייצג את הלך המחשבה בימי התעשייה, או גם את הפן התיאורטי. ניתן לסכם את דמותו של מר גראדגרינד במילה עובדות. גראדגרינד פועל על פי הלך רוח זה ומנחיל אותו לתלמידיו ולילדיו. לילדים בבית הספר הוא לא קורא בשמם כי אם במספר, ומלמד אותם כי אין כל תועלת בענייני הרוח והילדות וכי עליהם להקדיש את זמנם לעניינים ראציונאליים כמו סטאטיסטיקה, חישובים, וכמובן עובדות. ילדיו שלו גדלו בצלם האידיאולוגיה אותה הוא מייצג - מאלטוס בנו הוא נצלן קפיטליסט קר לב אשר לא יבחל בשום אמצעי בשם הכסף. הוא נקרא על שם הכלכלן אשר טען כי העניים מעכבים את הכלכלה ולכן יש לפעול להקטנת מספרם באוכלוסיה (בריטניה ניסתה להרעיב את העניים על פי הצעתו). בתו לואיזה היא נערה מרוחקת אשר מדחיקה את רגשותיה בטענה כי מאחר והיא ילדה מחשבותיה אינן ניתנות לניהול. לואיזה מתחתנת נישואי תועלת עם מר באונדברי המבוגר ממנה בכ- 25 שנים, נישואין אשר סטטיסטית היה עליהם להצליח. נישואים אלו הם חסרי אהבה ולואיזה הופכת לדמות עגמומית ועצובה. בשלב מסויים לואיזה מתמוטטת והתמוטטות זו היא שגורמת לאביה להבין כי שגה בחינוך ילידיו וכי שירה, דמיון והנאה אינם דברים חסרי משמעות אותם יש לשלול.
בניגוד למר גראדגרינד, ילדיו ושיטות החינוך שלו עומדת סיסי. אמנם דמותה היא דמות שולית, אך ניתן לראות בדמותה מאפיינים רבים אותם מייחס דיקנס לאורח חיים נכון ובריא יותר אשר הולך ונעלם עקב התיעוש והרציונאליזם. סיסי היא ילדה שובבה, טובת לב ונמרצת אשר גדלה בקרקס. היא מסרבת להיקרא במספר, חובבת משחקים ותעלולים ונרתמת לעזרת כל הזקוק לסיוע.
שתי דמויות נוספות בסיפור הן מר באונדרבי (בעלה של לואיזה) ומר בלאקפול אשר מייצגים את שני המעמדות אשר צמחו מימי התיעוש. מר באונדרבי הוא תעשיין עשיר המעסיק עשרות עובדים ובבעלותו תחנות, מפעלים ובנקים. הוא מסמל את מעמד התעשיינים הבורגנים העשירים, קרי הלב אשר עניינם הגדול ביותר הוא ייעול מפעליהם לשם הגדלת הכנסותיהם. ייעול זה ייעשה על ידי הארכת שעות עבודה, קיצוץ בשכר וקיצוץ בתנאי העובדים. הוא רואה את העובדים כמנצלים אותו ומתגאה על כך שאת עושרו קנה בעבודה קשה (עובדה אשר מתבררת כשקרית, ובכך חותם דיקנס את הגולל על אפשרות המילוט של מעמד הפועלים כלפי מעלה בסולם המעמדות). מנגד למר באונדרבי עומד מר בלאקפול, המכונה בלאקפול הזקן בפי חבריו למפעל (אשר בעצמם זכו לכינוי בספר ובבריטניה בכלל – ידיים, כלומר כוח עבודה ותו לא ללא כל פנים, גוף או אנושיות) . מר בלאקפול מסמל את הפועל החרוץ הישר וטוב הלב. מר בלאקפול עוזב את העיר בשלב מסוים ומואשם בפשע שלא ביצע. בשובו העירה על מנת לנקות את שמו, נופל בלאקפול לבור אשר פצע אותו אנושות ולבסוף מת מחמת פציעתו. ניתן לראות בכך אלגוריה למצבו של הפועל הפשוט, אשר נושא במלוא הנטל שלא בצדק ומשלם על כך בחייו. מעניין לציין שבעת שביתת העובדים המתאגנת, בוחר דיקנס שלא לצרף את בלאקפול לחבריו, ובכך למעשה נוקט עמדה השוללת את שביתות העובדים אשר החלו להיות יותר ויותר נפוצות בימי כתיבת הספר.
לסיכום, הספר זמנים קשים מתאר את שיא ימי המהפכה התעשייתית. הספר מתרחש בעיירת התיעוש קוקטאון המתוארת כאפורה ומזוהמת ובאה לתאר את הערים המתועשות אשר החלו להיות יותר ויותר נפוצות בבריטניה של אמצע המאה ה- 19. הספר מתאר את פניה התיאורטיים והמעשיים של המהפכה התעשייתית באמצעות הצגת דמויות המייצגות כל אחת פן אחר שלה. מר גראדגרינד המורה בבית הספר מייצג את הרציונליזם הקר העומד מאחורי הפן האידיאולוגי של ימי התיעוש. מר באונדרבי מייצג את התעשיין העשיר קר הלב אשר מסמל את מעמד התעשיינים הבורגנים שצמחו בימי המהפיכה ומרבלאקפול מייצג את הפועל ההגון טוב הלב אשר סובל בשקט מרבית חייו. בנוסף לכל אלו מתוארת הילדה סיסי אשר באה לייצג מעין אידיאל תמים שהולך ונעלם מהעולם מאחורי מסכי העשן של ארובות המפעלים.
סקירות נוספות אודות ימים קשים