כולנו שחקנים והחיים במה.

כל בר דעת יכול להבחין שכולנו כל הזמן משחקים משחק. משחק שתחילתו בבקר ושסופו רק ברגע שאנו נשכבים ועוצמים את עינינו. אגב, הפסיכווג הנודע יונג אף הגדיל לעשות וטען שאפילו כאשר אדם נשכב לישון וכבר נרדם עדיין פרצופו מתמיד בהבעת המשחק שלו ולכן לפרצוף זה קרה יונג הבעת אלפא. לאחר שתודעת האדם מתפוגגת מעט והאדם מתחיל לשקוע בשינה ממש רק אז ניתק פרצופו המזוייף ומופיע ה הבעה שהנקראית הבעת ביתא. אלו הן פניו האמיתיות של האדם,ואגב, לא פלא שהן מבהילות ונראות שונות למדי מרתופו המזוייף שהיה מולבש על ארשת פניו במהלך כל היום. אם כן, כולנו משחקים ללא הרף ומציגים מצגי שווא של עצמנו כמעט באופן תמידי. לולא המשחק הזה המתבצע כהרגל לא היינו יכולים לחיות את חיינו בתוך פקעת האנשים ההומה ככווורת ובתוך המציאות המודרנית עמוסת המיפגשים פנים מול פנים והלוחצת אותנו למהירויות דיבור ותגובה בלתי אפשרויות. יהיה זה אינסופי כמעט לסווג את האנשים כמשחקים דמות כזו או אחרת ולארגן את המשחקים השונים ("הדמויות") שנוצרות אגב משחקם.יהיה זה קל יותר כמובן להבין את עקרונות הבסיס המשותפים או השונים מדמות לדמות. הדבר תקף הן במבט בוחן שנעביר על עצמנו כדי ללמוד על משחקנו שלנו טוב יותר,והדבר נכון כפל כפליים בהבטה על אנשים אחרים ,שעליהם יקל עלינו להביט ולאבחן אותם. צירי הלימוד יכולים להיות מכל סוג שנקבע אולם הטובים ביותר לאבחון סוגי המשחק יהיו בוודאי הצירים הללו: ציר הביטחון העצמי, ציר המוחצנות מופנמות וציר הנורמאלי והקונפורמיסטי לעומת המקורי והמשוגע. כל משחק של כל אדם שנראה ,באשר הוא נוכל למקם על הצירים הללו לכאן או לשם. אולם בהב נרד ברכבל ההבנה עוד יותר אל תוך מורדות ועמקי מצולות הנפש ונחפור ביתר שאת פנימה. מעבר לצירים הפשוטים הללו קיימים בתוך הנפש עמוק פנימה מניעים חזקיעם המוציאים את כל ההתנהגויות אל הפועל והם למעשה אצבעות הידיים המושכות בחוטי ההתנהגות המוצגת שלנו כלפי האנשים שנפגוש. אם נסיט לצדדים בעזרת ההבנה שלנו וחדות המבט את וילונות מאחורי הקלעים של מלאכת מחשבת הרכבת ההתנהגות נפגוש את הדברים המופלאים היוצרים את ההתנהגות. המניעים העיקריים בחיינו הינם : הרצון למשמעות, החשק להחזיק בכוח, הרצון להתחבר, הרצון להיות אנחנו בטיבעיות ולבטא את עצמנו, והכוח החברתי - שהינו לא קשור לאף אחד מן המניעים האחרים ושעומד בפני עצמו. מפליא הדבר אולם ישנם גם אנשים מחוסרי כל מניע, או שהמניע האישי שלהם נשבר והתמוסס במהלך הזמן ,ושהינם מונעים על מסילות של כוח ההתמד החברתי. הם קמים כל בקר ומציגים בהתנהגותם רק שיקוף והחזר של התנהגות האנשים שמולם, הם כפופים להם ועושים את דברם בשלווה ובכניעה רוטינית. החיים דומים מאד לסרט וניתן לראות זאת במהות השיחות החוזרות על עצמן באותה תבנית וללא הרף (מעין "תסריטים").ובחיים מעין אלו כולנו שחקנים.מרביתנו שוכחים שמדובר במשחק ולוקחים אותם מדי פעם ברצינות והחכמים מבינינו תמיד משאירים פתח לספק ומודעים כל הזמן לעבודת המשחק שמתבצעת הן מצידנו והן על ידי אחרים. משחק החיים: משחק החיים מובל על ידי רצוננו להגיע לדברים החשובים לנו ועל ידי ההבנה שלא נגיע אליהם אם לא נשחק שכן בדרך האמת לא נוכל להגיע להשגת מטרותינו. היות והאנשים הינם שונים מאד וזקוקים להבנה ולחברות ישנה החובה ליצור את אלו האחרונות ואפילו אם הן מדומות מאד. עיון ברעיונות פסיכולוגיים ופילוסופיים מוכיח שקשה עד מאד באמת ליצור קירבה אמיתית בין שני אנשים ואפילו אם הם באמת מאד דומים במאפייניהם. הסיבה היא שתמיד ישארו להם נקודות השקפה שונות וזוויות מבט מעט שונות על החיים. בחברות שהיא טובה עשוי להיווצר מצב של התקרבות בחלקי אופי שונים של שני בני הזוג אולם עד כמה הוא יוצר אדם אחד ומבטל למעשה את הצורך במשחק? הרי אפילו האהבה ידועה כמשחק מסויים ורבים אכן קוראים לה משחק האהבה מתוך ידיעה שהיא אינה קיימת (ובכל זאת היא עדיין הדבר הקיים ביותר היפה!). סוגי המשחק של כולנו מדי פעם נחשפים ברגעים בהם אנחנו חלשים ומסירים מאיתנו את הפרצוף המזוייף ואז מתגלה הפרצוף האמיתי. סוגי המשחק שלנו גם משתנים עם חלוף הזמן וככל שאנחנו מתבגרים ,ודבר נוסף הינו שסוגי המשחק שלנו משתפרים ומקבלים מוזה משחקני קולנוע שאותם אנחנו רואים בסרטים. מעניין מאד יהיה למשל להתעכב על רשימת המודלים שהתנהגותך מחקה.יהיה זה דבר מן המעניינים ביותר לעשות רשימה שכזו ולפרק את משחקך לאחור, אל תוך המודלים ולאחר מכן אל תוך המניעים הגורמים לך לבחור בסוג משחקך בחיים הללו. נושא נבחר בעניין המשחק שלך בחיים הינו העצירות שאתה מבצע לצורך בדיקת אופטימליות הישגי תוצאות המשחק - האם הוא מניב לך את התוצאות הרצויות?,האם אתה משקיע בו הרבה מדי כוחות וזוכה לתמורה מעטה? האם הוא עדיין נחוץ לך או שתוכל להתקדם לשלב נוסף? שים לב היטב שבאומרנו משחק הכוונה היא למי שאתה ולא למשהו שאתה סתם "משחק ומציג".בלשון העם הכוונה במשחק הינה להתנהגותך למעשה,בתוספת הידיעה הצנועה כי אתה "מוסיף" לה עוד דברים שהם לא ממש אתה מתוך רצון להסתגל לסביבתך. כדבר שבשיגרה ההיגיו מחייב לבדוק את צורת המשחק שאתה משחק ואת "הדמות, שאתה מציג כדי לנהל את כוחותיך בצורה מסודרת ויעילה יותר. כדי לעשות זאת עליך לשים לב לנקודות הבאות: בחירת הדמות אינה אמורה להיות מתוך הבנה שזו הדמות הטובה לך- אלא מתוך הצטברות של תחושות טובות בעת כל הזמן שאתה משתמש בה. נקודה נוספת הינה שפת הגוף שבה אתה משתמש שהרי אין דמות שונה לא שפת גוף שונה. נקודת מפתח הינה כיצד לבנות את הדמות הנכונה- ומהיכן להתחיל? וכאן עליך להבין איזה איבר בפנים אתה הכי אוהב להפעיל כדי עליו ובעצם מתוך תוכו לבנות את הדמות (למשל דמות המשתמשת יותר בעיניים, או דמות המשתמשמת יותר בתנועות של שפתיים וכן הלאה.). הכלל החשוב ביותר אם כן הינו שדמות מתחילה להיבנות משפת גוף ולא מתוך תחושות וזוהי הצידה ההבנתית לדרך שאתם אמורים לצאת אליה בעת בניית הדמות הטובה ביותר לחיים.