"כמעיין המתגבר"

כמעיין המתגברהוא רומאן העוסק לא באנשים או בניתוח מארג היחסים המורכב הנרקם ביניהם אלא ברעיון.הספר הוא שיר הלל לאדם, לרוח היוצר המפעמת בו, שלא יכולה להתקיים ללא מערכת ערכים מוסרית המשוחררת מתפיסות אלטרואיסטיות.
הווארד רוארק, גיבורה של איין ראנד מייצג את ה- 'אני מאמין' לגבי תפיסתה את האנושות בכללה והאדם בפרט.הווראד רוארק מייצג את ההירואי שבאדם, את הנשגב, החותר לשלמות וחתירה זו לשלמות היא מה שהופכת אותו למושלם בפני עצמו, יחיד ומיוחד שאין שני לו- הן מבחינת פנימיותו והן מבחינת חצוניותו. ראנד מייחסת חשיבות רבה למראם החיצוני של הדמויות ומקבילה בין החיצוני לפנימי. רוארק, הגבוה, המורם מעם, החריג, מתואר כבעל שלמות גופנית יוצאת דופן. כבר בעמוד בראשון ישנם איזכורים רבים לחיצוניותו הייחודית- הופעה המזכירה קדוש, נזיר אך יחד עם זאת יש בה אכזריות של תליין.
הווארד רוארק הוא אדריכל החותר נגד מוסכמות החברה האמריקאית השמרנית של שנות ה 30. הוא מתכנן בנינים שכמותם לא נראו על פני האדמה.משום כך הוא גורש מבית הספר לארכיטקטורה ונאלץ להאבק על קיומו. במשך שנות מאבקו הוא מסרב להיכנע לתכתיבי הבניה המקובלים. רוארק עושה אנלוגיה בין בניין לאדם.לדידו, בניין כאדם, יכול להיות יפה רק אם הוא נאמן לרעיון מרכזי אחד.הוא בונה גורדי שחקים כשהחברה תבעה שבניין צריך להיות קשור לאדמה, כפי שתבעה מהאדם להנמיך את רוחו בפני החברה, האל או כל כוח שולט אחר בחברה.
על מנת להדגיש את אופיו של הגיבור בנתה לו המחברת אנטיתזה- את פיטר קיטינג. גם קיטינג הוא אדריכל אך מתחיל את דרכו באופן קצת שונה מרוארק- במשרד יוקרתי. קיטינג ורוארק למדו יחדיו ואף גרו יחדיו, דבר העושה את הניגוד ביניהם לאישי יותר. קיטינג עסוק בהשבעת רצון לקוחותיו ומטרתו היא להיות נערץ ע'י אחרים.המחיר שהוא משלם על כך הוא כבד מנשוא- הוא מוותר על האישה היחידה שאי פעם אהב, על החבר היחיד שאי פעם העריך (רוארק), והגרוע מכל- הוא הופך מודע לעצמו אך עדיין אדיש. הידרדרותו של קיטינג באה לידי ביטוי גם בהידרדרות מראהו - בתחילת הרומן הוא מתואר כעלם חמודות בעל חיוך שובה לב. מראהו בסוף הרומן מעורר בחילה עד כדי כך שלא ניתן להביט בו.
המחברת בנתה אנטיתזה לא רק לרוארק האדם אלא לאינדיווידואלים בכלל בדמותו של אלסוורת טוהי, עיתונאי בעל השקפות סוציאליסטיות ראדיקליות. טוהי עצמו מבטא את קול המחברת באומרו לאחת הדמויות ברומאן שהדרך הטובה ביותר להדגיש רעיון היא דרך הניגוד..
טוהי חותר להשתלטות על מערכת העיתון שבה הוא עובד,המהווה מיקרוקוסמוס לחברה.הוא, בניגוד לקיטינג ולבאי כוחו מודע היטב לכוחו של האלטרואיזם בהשתלטות על החברה והו אמנצלך מטרה זו. טוהי מטיף להקרבה עצמית לקהל מאזינים שרק הולך וגובר עם השנים אך הוא עצמו טוען שכשמדברים על קורבן, תמיד קיים מישהו שמקבל את הקורבנות..
הווארד רוארק מועמד לדין בסוף הרומן על כך שפוצץ בניין שנבנה במתכונת שונה מכפי שהובטח לו.פעולה שסביבתו לא יכלה להבין. המשפט ונאומו של רוארק בסוף מהווים את תמצית השקפתה של המחברת. בסוף הרומאן אנו פוגשים את רוארק תמים יותר (במובן של טוהר לב), מודע יותר לעולם הסובב אותו והחשוב מכל- מודע לערכים שהנחו אותו בתחילת דרכו ולצדקתם.הקהל שמגיע לצפות במשפט בז לו בתחילתו אך מריע לו בתשואות רמות בסוף.הוא מזוכה מאשמה.
האם בכך יש רמז לאמונתה של המחברת ביחיד שמסוגל לשנות סדרי עולם? האם המחברת מאמינה שאנשים כרוארק אינם רק יצירי הדמיון? אם הייתם שואלים את ראנד, סביא להניח שהיא היתה עונה לכם בחיוב, וטוענת שגם אתם יכולים, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להביט מעלה מעלה..
This abstract was checked by WhiteSmoke Solution. Learn more .