כשבני
ישראל הלכו במדבר, הם חיו בדומה לבדואים. חברה סגורה, איש איש ובת זוגו הקבועה במשך שנים ארוכות, לבושי בלויים מאובקים.
ממש לפני שהם נכנסו לארץ המובטחת הם הגיעו לארץ מדיין (היום מזוהה באזור ערב הסעודית או דרום ירדן). בלק בן ציפור, מלך המדיינים נלחץ לקראת בואם, כי שמע איזה מכות חטפו המצרים בגלל עם העבדים הזה. הוא התחכם והחליט למנוע מהם את הניצחון עליו בדרכים עקלקלות. בהתחלה הוא שכר את שירותיו של נביא (לא יהודי, כמובן), שיקלל את בני
ישראל תמורת תשלום נכבד. קללה כזו, כך חשב, תוריד מהעם המבורך הזה את כל המזל שאלוהים נותן לו. הנביא, בלעם שמו, עמד מעל מחנה ישראל, פתח את פיו ו... החל לברך את העם "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". הברכות יצאו מפיו, והוא לא ידע מאיפה. הוא ניסה להפסיק, אבל משהו גרם לו לומר עוד ועוד ברכות... לאחר המקרה המביש בלק שלח אותו לניסיון קללה נוסף, אבל שוב אלוהים שם ברכות בפיו, והקללות נעלמו מזיכרונו. בסופו של דבר גם בלעם וגם המלך בלק הבינו שצריך לנקוט בטקטיקה חדשה.
בלק שאל, איפה נקודת החולשה של בני ישראל?, ובלעם ענה שכאשר הם חוטאים אלוהים עוזב אותם... הצעד הבא של בלק מלך מדיין היה לשלוח
לתוך מחנה ישראל את בנות מדיין היפות, לבושות בלבוש סקסי ומפתה, ומזמינות את העם הישראלי לזנות איתן. גברברי ישראל החרמנים, שכבר 40 שנה רואים רק נשים יהודיות בסגנון של יידישע מאמא, פתחו עיניים בתימהון, ועטו על המציאה. איזו אורגיה הלכה שם!!
השיא היה כאשר אחד הישראלים, זמרי בן סלוא, שהיה גם ראש שבט בישראל, נכנס בהפגנתיות לאוהלו כאשר מדיינית שזופה ויפה תלויה לו על זרועו. פנחס, בן דוד של משה רבנו, ראה את זה בחומרה רבה, והחליט על דעת עצמו לשים להפקרות סוף.
הוא זרק חנית בעוצמה לתוך האוהל, והחנית שיפדה את הזוג המחובק, כך שהם נשארו מחובקים לעד...
הפרשה הבאה מופיעה בתורה תחת השם 'פרשת פנחס', כגמול על מעשהו המוכיח אמונה וקנאה לאלוהים. פנחס גם תוגמל בכך שהוא צורף למשפחת הכהונה למרות שלא היה מצאצאי אהרון הכהן (הוא היה בן דודו, ולא זכאי לכהונה).