הספר, אשר מתאר את סיפור
חייה האישי של המחברת, אליזבת וורצל, פורסם לראשונה בשנת 1994.
וורצל, אמריקאית יהודיה אשר חיה בניו יורק, היא בת דור ה -X, הסובלת מדיכאון קליני.
הדיכאון, על משמעויותו הרבות, מוצד בפניינו, הקוראים, בצורתו המופשטת והטהורה ביותר.
המחברת בדרכה הכנה, מטיחה שוב ושוב בפניינו את הסבל, האשמה והמועקה הבילתי פוסקת המלווים את ההתדרדרות אל מעמקי הדיכאון.
המחברת נולדה בשנות השישים למציאות האמריקאית ההפכפכה של אותה תקופה.
מצבה הנפשי מקושר בספר ברמה זו או אחרת למצב הפוליטי, חברתי של האומה כולה, משהו בין מלחמת ויאטנם, כלכלת רייגן ודור הפרחים.
הפעריים העירכיים שברוחם גדלו גם הוריה משפיעים אף הם, לדוגמא, הפמיניזם מול ערכיי המשפחה המסורתיים.
בל נשכח גם את תרבות הסקס,
סמים ורוקנרול שחילחלה אף היא אל התודעה, ותופסת מקום של כבוד גם בחייה של הגיבורה. שמות של אומני רוק, זמרים, מלחינים, שירים, הופעות ואף ציטוטים רבים מעשירים את העלילה לכל אורכה ומעניקים לה נופך עכשווי משהו.
הדיכאון, גדל
למעשה לצד הגיבורה עצמה לאורך שנות חייה, מינקות אל גיל ההתבגרות הקשה ועד היום.
היא תנסה להילחם, לבעוט, למרוד ולבכות כ"כ הרבה על המסך הסמיך והקודר הזה שאופף אותה (מכונה בפנייה הגל השחור), ואנחנו נילחם יחד איתה.
למעשה, כל מצבה הנפשי, המלווה בתסמינים גופניים ובמצבי רוח רדיקליים, אינו מובן לה כיוון שבאותה תקופה המושג "דיכאון" שונה בתכלית מן המושג שאנו מכירים כיום.
הגיבורה חייה על אי בודד משל עצמה, מרוחקת ומבודדת כ"כ מן העולם, כועסת על הוריה שהתגרשו אחד מן השני וממנה, על חברייה שלא דואגים לה מספיק ועל העולם כולו שאינו קשוב לצרכייה ומבין לליבה.
הדיכאון, מתואר כייצר חזק ואנוכי שמשתלט על הכל, על כל הפעולות היומיומיות והופך כל שעה, דקה ושנייה לבלתי נסבלים. במרוצת השנים, הגיבורה כניסיון בריחה נואש,תעבור ממקום למקום- החל מטקסס, ניו יורק סיטי ותגיע אפילו לאנגליה. היא תחליף נופים כמו גם מטפלים פסיכיאטריים, תרופות, סמים וקשרים רומנטיים.
לעיתים היא תהייה פעילה, תעבוד קשה, תלמד באוניברסיטת הרוורד הנחשבת, תזכה בפרסי עיתונות ותצא לבלות עם חברים, אך
הדיכאון לא יירפה ממנה והמזור לעד יהיה נשגב מבינתה.
הספר יכול להיחשב כעצוב או מצחיק, אפור או ורוד, אך עם כל הדיכאון ישנו אור בקצה המנהרה.
סקירות נוספות אודות דור הפרוזק