אסכולה ישנה.
מחבר: Tobias Wolff
תקציר ע"י: Patrick O'Kelley / 600/ 29 March 2006
הספר "בית הספר הישן"
<*> <שיצא לאור בספריה לעם של הוצאת עם-עובד> הוא חגיגה ספרותית, וביתוק עדין של התפיסה התמימה-בתולית של החיים והאמנות, תפיסה שהיתה נחלת בתי הספר הפרטיים שבניו-אינגלנד בראשית שנות הששים. הנובלה מתארת תקופה פסטוראלית, רגע לפני עליית התנועה לזכויות האזרח, מלחמת וייטנאם, רצח קנדי, והתאבדותו של ארנסט
המינגווי.
המספר הוא אחד ממספר נערים שחייהם ממוקדים במוריהם לאנגלית, אנשי האשכולות, אשר "ידעו את כל מה שחשוב לדעת"; עבור הנערים, ספרות היא מרכז החיים, ושיא-שאיפותיהם הוא הצלחה בתחרויות-כתיבה שנערכו לתלמידי השנה העליונה. הפרס בכל תחרות הוא פגישה עם
הסופר-האורח, המשמש גם כשופט בתחרות.
בתחילה, המספר להוט לקרב. כשהוא כושל במאמציו לזכות בתשומת-הלב של הסופר רוברט פרוסט, ואחרי כן נמנע ממנו – עקב מחלה – להשתתף בתחרות על פגישה עם הסופרת איין ראנד, הוא משתדל לכתוב יצירה מיוחדת עבור גבורו, המינגווי. אולם, בבהותו בגליון הלבן שלפניו, הוא מגלה את פחדנותו וצביעותו. הוא מבחין כי הוא מסתגר גם מפני חברו-לחדר; הוא השתמש בדמיונו כדי ליצור לעצמו מורשת אצילית, שתכסה על מוצאו מבית של מעמד בינוני, ועל זהותו היהודית. תוך התחרות הנוכחית, לכבודו של המינגווי, נמוגות כל אשליותיו על הספרות.
'אסכולה ישנה' הוא ספר נקי, תמציתי וצלול בכתיבתו. כל פרק בנוי לעצמו ומשוחרר מכל תוספת שאינה נחוצה לעלילה, לאוירה ולאיפיון הדמויות. לקראת סיום הנובלה המספר, כעת סופר מכובד, מדמה כי יכתוב יום אחד על ימי בית-הספר שלו. אך הוא חושש. "זכרון", הוא אומר, "הוא חלום להתחיל ממנו, אך אני הייתי בחלום של זכרון, שאינו יכול להבחן". בית ספרו הישן שקע בין חלומות לבין הזכרון הבוגר. בזניחה של ההיבט הסנטימנטלי, וולף מתעמת עם תקופת-זהב שלא היתה. מהעימות הזה כתב נובלה חזקה, אולטימטיבית, ומאד מודעת לעצמה.
<*> ותורגם, בטעם רב, ל"אסכולה ישנה" ע"י המתרגם משה רון.