יוסאריאן הוא פועל זוטר בטייסת בה פועלים מפקדים בבירוקרטיה מגוחכת של טפסית ותועלתנות אישית.
יוסאריאן נכנסת לבית חולים בכל פעם שבה נראה לו שלא יוכל לשאת עוד את המשימות שהוטלו עליו, ובכל פעם שהוא יוצא מבית החולים, הוא מגלה לתדהמתו שמפקד הטייסת העלה את מספר המשימות שעליו לבצע, ואין לו שום אפשרות לברוח. הבריחה היחידה היא כמובן בהומור השחור הגרוטסקי, בהצגת דמויות מוקצנות, ביחס אירוני כלפי כל אותם מפקדים צעצועים, שאינם מבצעים את תפקידם למן הלאום, אלא כמובן לתועלתם האישית בלבד. זהו ספר שיוצא מתוך הקולקטיב אל היחיד, המפקדים האינטרסנטיים, הזיהום בנפשם של האישים האמורים, תמימותם של נערים צעירים המתגייסים למען המדינה ומתים ומנוצלים בידי מפקדם, וכמובן דמותו של
הכומר שאמונתו בדתו הולכת ומתערערת לנוכח האירועים. בכל המהומה, קשה למצוא ידידות עו חברות ואהבה, מקסימום רעות תועלתנית. ליוסאריאן גיבור הספר, יש חברים, אבל גם הוא וגם חבריו אינם נאבקים בעד הזכות למות, אלא בשל החובה שבכך, ויעשו הכל כולל הכל כדי לחזור הבייתה בשלום. חוקי הגו'נגל. מי שחכם - יזכה לחזור, הטיפס - יזכה להתרסק. אותה דמות היודעת לנצל היטב את מצבה הוא חברו של יוסאריאן, מילו, שבעזרת חושיו המחודדים ומוחו האנליטי,
מצליח לבצע עיסקאות משונות בסחר מזון בארצות שונות וזוכה לתהילה בכל מקום אליו הוא מצליח להגיע. הוא אף זוכה לבסוף להשתמט מטיסות נוספות בשל תיחמון מחוכם, כאשר הוא ניגש למפקדו ומבהיר לו בעקיפין, שמתוקף תפקידו כקצין מטבח, הוא אחד ויחיד ואין לו תחליף, כך מצליח הגאון להעביר את כל משימותיו לאחרים. מילו הוא חברו של יוסאריאן, ואף רוצה בטובת חברו, אבל הוא בניגוד לסיפורים ולמיתוסים הרבים על אחים לנשק, לא יקריב
עצמו למען חבריו הטובים ולא למען יוסאריאן, כך מוצא יוסאריאן את עצמו ממלא את מקומו של חברו הטוב, וטס במקומו על מנת להשלים את משימותיו.
מלחמה זו היא מלחמה של אינטרסים, מלחמה בה פועל כל אדם בעיקר למען עצמו. הדמות החריגה בנוף היא דמות הכומר. הכומר המוצג פה באור מעורר רחמים, הוא אדם נאיבי ומאמין בזולת, ולכן זוכה ליחס מזלזל, כולל הנתונים תחת פיקודו העושים בו מה שהם רוצים. הכומר מתחיל להאמין שאכן הוא אשם בה שמאשימים אותו בו, אבל לאט לאט מתערערת אמונותו של הכומר באדם ובאל, הוא מבין שאם הוא רוצה לשרוד במקום זה, עליו "לתחמן" כפי שעושים כולם, והוא מתגאה בסוף ביכולתו להצליח להערים על מפקדיו ולהתאשפז בבית חולים עקב מחלה שלא הייתה ולא נבראה, כפי שעושים כולם. "מלכוד
22" ספר שהפך לקאלט ומי שיקח אותו לידיו נכונו לו כמה שעות של הומור שחור. זוהי דרכו של
הלר, להביא את הקורא להבין את טיפשותה של המלחמה, וטפשות האנשים שנלחמו בה, ע"י הצגת דמויות גרוטסקיות ועלילה אירונית מאוד. וכפי שהלר הייטיב לומר "האוייבים האמיתיים, הם לאו דווקא אלא שאתה נלחם בהם, הם גם אלו ששולחים אותך לקרב תחת סיסמאות לאומיות מטופשות".
סקירות נוספות אודות מילכוד 22