שקספיר שכזה עוד לא ראינו -
שקספיר מזוית הראייה של אישתו. ובוודאי לא גברת שקספיר כזאת שניתן לה כאן פתחון פה כה מרתק ומשעשע.
מעט העובדות המוצקות הידועות ברבים על אודותיה - שהיתה זקנה מבעלה בשמונה שנים, שאילצה את
שקספיר בן השמונה עשרה לשאתה לאישה אחרי שהרתה לו, שהוא נטש אותה ואת ילדיהם בסטרטפורד הנידחת והשתקע בלונדון המעטירה, ושבצוואתו הוריש לה את "המיטה הפחות משובחת" - הצטרפו ויצרו בדעת הקהל לדורותיה דמות אישה דחויה ומבוזה וכמובן לא ראויה. ואילו היומן האינטימי שלה על חייה עם המשורר מזמן לקורא מפגש
מרנין עם בת זוג ראויה בהחלט, אם גם בלתי צפויה, לאביו מולידו של מענה הלשון הנשי השנון בתיאטרון האנגלי.
היא אישה פשוטה והגונה ויראת שמים, שהשכל הישר הוא מדריכה ומשענתה בחייה הלא קלים. בספרות אין לה כל עניין, והיא לא קראה אף מילה מכתבי בעלה. היא פוסקת על חיי הנישואים שלהם: "לו הוא היה חירש ואני הייתי אילמת אנחנו היינו יכולים להיות זוג מאושר." סיפורה של אשת המדנים חריפת השכל והסוררת מזמן לקורא חגיגה שקספירית של דמיון פרוע וזימה שובבה וצחוק מרנין לב.
רוברט ניי, יליד לונדון, 1939. ספרו "אסופת שירים 1955-1988" נבחר בידי שישה מבקרים כאחד מ"ספרי השנה" שלהם. הוא גם מחברם של רומנים היסטוריים, בהם "פלסטף" (שהוכתר הן בפרס הותורן והן בפרס לספרות יפה של העיתון "גארדיין"), "מרלין", "פאוסט", ולאחרונה - "גברת שקספיר" ו"מר שקספיר המנוח". ספריו תורגמו לשפות רבות.