מאז קמה מדינת ישראל מתקתקת בה פצצת זמן: יחסיה עם אזרחיה הערבים. שאלת מעמדם של הפלשתינאים בשטחים ממקדת את עיקר תשומת הלב, ואילו שאלת מעמדו של המיעוט הערבי בתוך הקו הירוק ואופי זיקתו למדינה נדחק הצדה.
דיירי
משנה חושף באופן היסודי ביותר עד כה את הדרך שבה התייחסו ממשלותיה של מדינת ישראל למגזר הערבי
למן 1948; האם ראו הרוב היהודי וממסדו בערבים הישראלים אזרחים נאמנים או ציבור עוין; עד כמה העניקו להם שוויון אזרחי ומשאבים; התפתחויות בתפיסת הציבור הערבי-ישראלי את מדינת ישראל ואת אזרחותו בה.
על סמך מסמכים פנימיים ותעודות חסויות, הרואים אור זו הפעם הראשונה, מציגים המחברים את הלכי הרוח כלפי המיעוט הערבי ששררו במסדרונות השלטון. עמדת השב"כ, הרהורים על טרנספר, מניעת התארגנות כלל ארצית של ערביי ישראל - אלה חלק מהנושאים הנחשפים בספר.
ומן העבר האחר מתוארות בספר המגמות המתרוצצות בציבור הערבי-ישראלי: למן השתלבות מלאה בחיי המדינה ועד אוטונומיה גיאוגרפית.
ככל שמתחדד העימות הישראלי-פלשתינאי ומגיע לשעת האמת שלו, כן גדל הצורך להגדיר את יחסי היהודים והערבים בתוך הקו הירוק. דיירי משנה הוא אפוא ספר יסוד בנושא זה.
עוזי בנזימן, חבר הנהלת מערכת "הארץ",
מתחקה אחרי תהליכי קבלת ההחלטות בממשלות ישראל.
ספריו הקודמים: "ירושלים, עיר ללא חומה", "ראש ממשלה במצור", "לא עוצר באדום".
עטאללה מנצור הוא הסופר והעיתונאי הערבי-ישראלי הראשון שכתב בעברית. מאז 1954 הוא מתחקה אחרי מעמדו של המגזר הערבי במדינת ישראל ואחרי יחס הממשלות כלפיו. ספריו הקודמים: "סאמירה", "באור חדש", "מצפים לשחר".
סקירות נוספות אודות דיירי משנה