התפסן בשדה השיפון

הספר אינו בעל עלילה רצופה, אלא מספר על אוסף של מקרים שקורים לדמות הראשית. בתחילת הספר, מעיפים אותו מבית הספר שלו, והוא מחליט ללכת כמה ימים מוקדם, ולבלות את הזמן עד שיגיע החופש בניו יורק. הספר מספר על מקרים שקורים לו בזמן בילויו בעיר, וכולל סיפורים של דברים שקרו לגיבור (ששמו הולדן קולפילד), בבתי הספר שבהם למד.
הדמויות העיקריות הם הולדן, (כמובן) ומשפחתו (חוץ מהוריו): אחיו המת אלי, אחותו הקטנה פיבי, ואחיו הגדול ד.ב., שעובד בהוליווד. חוץ מפיבי, אף אחת מהדמויות לא מופיעות בספר, אך עם כל הדמויות, כולל פיבי, עיקר ההשתלבות היא בהיסטוריה שלהם ובעקרונות שהם מייצגים באופן מטפורי. אלי מייצג את השלמות שהלכה: הוא היה ילד מושלם, גאון, שאף-פעם לא מתעצבן, ועוד, אבל העיקר הוא שאלי היה ילד במשך כל חייו. הו אף-פעם לא ניגע ע"י הבגרות, שמוצגת בספר כדבר שלילי.
ד.ב. מייצג את מה שהיה טוב, וכבר לא טוב. פעם, הוא היה סופר. הוא כתב ספרי ילדים נחמדים. אז הוא הלך לעבוד בהוליווד, והרוויח המון כסף, אבל נפל מן הגדולה וניגע בבגרות הנוראה. לדוגמא, בספר אומרים שרוב מה שהמבוגרים הגרועים ביותר עושים הוא להתעסק עם מכונית כל היום, ולדבר עם עמיתיהם על כמה ק"מ המכונית שלהם יכולה לנסוע על ליטר דלק. בתחילת הספר, מציינים שד.ב. השיג מכונית חדשה ויוקרתית.
פיבי, מצד שני, מציגה את הטוב שבעולם. היא הילדה הקטנה, הלא נגועה ע"י ריקבון הבגרות. לדוגמא, כשהיא שואלת את הולדן מה הוא אוהב לעשות, הדבר היחיד שעולה על דעתו זה לשבת ולדבר איתה. הספר מסתיים כשהוא שמח (הוא שמח רק פעמיים בספר, כולל הפעם הזו), מכיוון שהוא רואה אותה על הקרוסלה.הספר מתרחש בתקופת שנות ה-50 בארצות הברית. יש מכוניות, בתי מלון, וקיימת רוב הטכנולוגיה היומיומית שאנו מכירים, אבל אין טלפונים סלולריים, ובנים ובנות הולכים לפנימיות נפרדות בתקופת בית הספר התיכון.