נרקיס וגולדמונד

נרקיס וגולדמונד, שני פרחי נזירים, נפגשים כנערים בשנות לימודיהם במנזר במאה ה 14 בגרמניה. גולדמונד הצעיר, החושק בכל נפשו להיפך לנזיר, נמשך מוקסם אחר נרקיס ידידו המבוגר, העילוי הלמדן. נסיונותיו של גולדמונד להדמות לנרקיס מופסקים פתאומית כשנרקיס עוזר לו להיווכח כי משיכתו לעולם הרוח ניטעה בו שלא בטבעיות על ידי אביו, וכי ליבו נוהה באמת אחר עולם החושים הגשמי שהנחילה לו אמו האובדת.
בעקבות הגילוי עוזב גולדמונד את המנזר ויוצא למסע נוודות אל תוך עולם החושים, הרגש, והיצירה האומנותית. עם התקדמות מסעו הולכת ומתבררת מטרתו - לחוות על בשרו את כל קשת הגוונים של הקיום הגשמי ולהשתמש בחוויותיו כדי ליצור את צלם דמות האם הראשונה, אם האדמה החמה והחושנית, דמותה האידאית של אמו שנטשה אותו. מסעו מוליך אותו בין שיאים של אהבה, תשוקה ואקסטזה לתהומות של אלימות, מוות, ופחד. גולדמונג מטלטל בין יופי עולם הטבע והיצירה לכיעור הרשע האנושי והמוות שמתגלים לו על רקע השתוללות מגיפת הדבר השחור באירופה.
הרומן כולו הוא מחווה לתפיסה הדיכוטומית העוסקת בשני כוחות גדולים, שניגודיהם ושילוביהם השונים מניעים את העולם, מחד, כוח המחשבה, הרעיונת המופשטים, והמילים המגולם בדמותו של נרקיס; ומאידך כוח הרגש, החוש, והגוף המיוצג בגולדמונד. הניגוד המוצג ברומן בין נרקיס וגולדמונד, סופר כבר פעמים רבות ביצירות פילוסופיות עתיקות אשר עסקו במתח שבין יסוד היינג האבהי, השמיימי, הקר ובין יסוד הייאנג האמהי, הארצי החם.