>>> היהודי
הנצחי הוא במתכון הסרט הדוקומנטרי, שנועד לתת ביטוי לרעיונות של היטלר על נחיתות הגזע היהודי ועל הסכנה התרבותית,
הפוליטית והכלכלית שבעם היהודי. מעבר לדימויים האנטישמיים הידועים, ואלה האופייניים לתפישתו של היטלר כפי שהם באים לביטוי במיין קאמפף, מציע הסרט "פתרון סופי" לבעיית
היהודים בכיוון של
השמדה פיסית. רעיון זה מופיע בשלוש אפיזודות מרכזיות.
בראשונה מוצגים היהודים כאחראים לחוליים של העולם כולו באמצעות תמונות של עכברושים בחילים המפיצים מחלות. התמונות ודברי הקריינות יוצרים משוואה, שתכליתה להטיף חיסול פיסי בדומה להדברת מזיקים מעולם הטבע. הסצנה הבולטת השנייה, המציגה רעיון ל השמדה פיסית, היא תמונת השחיטה. בקטע זה מבקש במאי הסרט, פריץ היפלר, להראות שהשחיטה הפולחנית של חיות היא אחד הטקסים החושפים יותר מכל את מהות מה שמכונה דת היהודית" )כך בקריינות הרקע(. התמונות ברוטליות ומזוויעות, והקריין אף מתנצל פני קהל צופיו, ממליץ שאנשים רכי לבב לא יביטו בתמונות ומכריז: "למרות שיקולים ל טעם, חשוב יותר שבני עמנו ילמדו את האמת של היהודים." אמת או שקר, ניכר
שתכלית של קטע זה היא לתת הכשר לפתרון של השמדה פיסית באמצעות אנאלוגיה. הפעם נעשה דבר לא בהדברת עכברושים, אלא בשחיטת פרות ובגמול הנאות למבצעי השחיטה. שיאו ל היהודי הנצחי מציג את הופעתו המפורסמת של היטלר ברייכסטאג ב- 30 בינואר ,1939 יום השנה הששי לעלייתו לשלטון, ובו יש התייחסות מפורשת לאפשרות "השמדת הגזע יהודי". ההקשר המדויק הוא איומו של היטלר, שאם יחוללו היהודים מלחמת עולם, תהיה משמעות הדבר סוף "השאלה היהודית". קשה לדעת מתוכן הדברים אם זה איום בעלמא,
הצהרת כוונות כללית, ביטוי לשנאה הפאתולוגית שרחש היטלר ליהודים, או שמא חשיפה של תוכנית קונקרטית לרצח עם. במסגרת הסרט היהודי הנצחי מקבל הנאום משמעות, המזהה אותו בבירור עם הפתרון הסופי. הוא מופיע לאחר צילומים ארסיים ביותר, המטיפים לשנאה תהומית וזורעים את הרעיון של השמדה פיסית, ומציין את שיא הסרט, שבעקבותיו מופיעות תמונות של צעירים עם מראה ארי - על-פי תורת הגזע הנאצית - והקריין מכריז: "בעזרתם גדולתם וגבורתם אפשר יהיה לסלק את הכיעור והאי-אנושיות של היהדות העולמית." היהודי הנצחי, המכונה גם "סרט השטנה של כל הזמנים", שהקרנתו אסורה בדרך כלל, מהווה
מסמך היסטורי במובן זה, שניתוחו חושף מידע חשוב על כוונות המשטר הנאצי ברגע היסטורי מסוים. כיצירה קולנועית יש לו משמעות חברתית רחבה יותר, בעיקר לאור העובדה שתכליתו היתה תעמולתית - להכשיר את מרצחי ה-ס.ס. ולספק לאזרחי גרמניה הכשר לרצח העם היהודי. הסרט היה אמנם בבחינת צפיית-חובה לאנשי ה-ס.ס., אולם השפעתו על קהל הצופים הכללי סתרה את ציפיות יוצריו. התמונות המבחילות ודברי התעמולה הארסיים עוררו דחייה בקרב הצופים. למרות שהסרט קצר, דיווחו סוכני גסטאפו על מקרים רבים, שבהם נאלצו לנעול את הדלתות כדי למנוע את בריחת הצופים. תגובת הגרמנים לסרט התעמולה האנטישמי מתקשרת לאחת הבעיות המ>רכזיות הקשורות בתקופה הנאצית, ועניינה הוא אשמה קולקטיבית, אחריות לאומית ומידת המעורבות של העם הגרמני בפשעי הנאצים. כל עמדה שיפוטית ביחס לסוגיות הללו מבוססת לא רק על גישות
עקרוניות א-היסטוריות לבעיות מוסר של אחריות ושל אשמה קולקטיבית, אלא גם על הנתונים שיש לנו על התקופה. בתחום דיון זה יכול הקולנוע לשמש מקור חשוב למידע, לביקורתו לשיפוט. ננסה להסביר את המשמעות המלאה של תגובת הגרמנים להיהודי הנצחי >
>