יצירתיות ע"פ ד"ר דה בונו

- יצירתיות לפי דה בונו.
א.מקורות היצירתיות
אדואר דה-בונו מונה שש מקורות ליצירתיות:
* תמימות- החשיבה הילדותית התמימה לפי דה בונו הינה בסיס ליצירתיות-משום שהילדים ממציאים ומציעים גישה חדשה וטריה לפתרון בעיה נתונה, הם עושים זאת כיוון שאינם מכירים את הגישות הישנות והפתרונות הידועים והמתבקשים.
התמימות הילדית קשורה גם להיותה פתוחה ומשוחררת ממעצורים. ובכך היא מאפשרת הסתכלות חדשנית ומרעננת על מצבים נתונים.
דה בונו אף מוכיח את דבריו מתיאור של מנהל עבודה שנעזר בתלמידים על מנת לפתור סכסוך תעסוקתי, ואכן התלמידים הציעו פתרון יצירתי שהוכיח את עצמו<12>.
דה- בונו מציע להתייעץ בילדים באופן שיטתי, משום שכאשר אנו מתבגרים אין מנוס מלאבד את אותה תמימות.
כדי לשמר מעט מן התמימות הוא מציע בנוסף לא לקרוא את כל החומר על נושא חדש, משום שכאשר קוראים ואוגרים ידע , כבר נהיים בעלי עמדה ומאבדים את היכול להיות תמימים וליצור משהו חדש.
דה בונו אף מוסיף שאסור לטעות ולהחליף את התמימות בבורות- ולכן יש לדעת ללמוד במינון הנכון כדי לא להיות בורים א להשאר תמימים ופתוחים.
* נסיון- יצירתיות הנובעת מנסיון היא ההפך מיצירתיות הנובעת מתמימות. אולם על סמך הנסיון יכול אדם לפעול בדרכים יצירתיות , ולדעת מה יעבוד ומה לא.
השלב הראשון של יצירתיות דרך נסיון הוא שיפור קטן של משהו קיים שכבר הצליח והצגתו כרעיון חדש – כך אין סיכונים, אבל זוהי יצירתיות מוגבלת.
השלב השני הוא המשך של משהו קיים- למשל: סרט "מלך האריות 2". אם ידוע שמשהו מצליח, אזי עדיף לחזור עליו שוב במקום לנסות משהו חדש. גישה זו תורמת להתנהגות אופורטוניסטית, במקום פיתוח אמיתי של הזדמנויות.
השלב השלישי הוא פירוק והרכבה מחדש. דברים שהצליחו מפורקים לרכיביהם , ומהרכיבים בונים משהו חדש. כאן הצירופים משתנים ויש אלמנט של התחדשות (בניגוד לשלבים הקודמים).
יציריות המבוסס על נסיון חייבת להיות בעלת סיכון נמוך. היא בונה על הצלחות העבר ושואפת לחזור עליהן.
* הנעה- הנעה (מוטיבציה) פירושה השקעת זמן בנסיון למצוא דרך יותר טובה לעשות משהו. הנעה פירושה חיפוש אחר חלופות אחרות, כאשר רוב האנשים מרוצים מאלו הקיימות. לסיכום הנעה פירושה התעסקות , ניסוי ובדיקת אפשרויות בחיפוש אחר רעיונות חדשים.
היבט נוסף של ההנעה הוא הנכונות והיכולו להביט בדברים שאיש אינו טורח להביט בהם בדרך כלל. תהליך פשוט זה של התמקדות בדברים מובנים מאליהם, ונסיון למצוא בהם משהו חדש, הוא כשלעצמו מקור רב עוצמה ליצירתיות,גם כאשר לא מופעל כישרון יצירתי רב.
הנעה לפי דה- בונו אם כך היא השקעה של זמן ומאמץ בניסיון להיות יצירתי. השקעה זו משתלמת במשך הזמן.
* סגנון- לפי דה בונו סגנון עצמי הוא חלק מהיצירתיות, עבודה על פי סגנון אישי מסוים יכולה להניב חדשנות. אין זה דומה ליצירת דברים חדשים באמת אך יש בכך ערך מעשי רב.
* שחרור- יצירתיות יכולה לפרוץ במצב בו אדם משוחרר מעכבות ואינו תלוי במוסכמות ישנות וכובלות. השחרור נתפס על ידי דה בונו כשלב ראשוני ליצירתיות אך אין בו מספיק.
ב. שימושי היצירתיות לפי דה בונו
1. שיפור: מבחינת הכמות "שיפור " זה השימוש הכי נרחב של החשיבה היצירתית. המפתח לשיפור הוא היכולת להסתכל על כל הליך או שיטה קיימים ולהניח שעשויה להיות דרך טובה יותר לביצועם. היום מיחסים ערך רב לניסיון לשפר את ההליכים גם כאשר אין בעיות וגם כאשר אין לחץ לקיצוץ בהוצאות. בתרבות המערב רעיון השיפור היה קשור תמיד לסילוק פגמים, להתגברות על בעיות לתיקון שגיאות. זהו אחד ההיבטים של הגישה השלילית הקיימת בדרך החשיבה המערבית. גם היפנים מעונינים לתקן שגיאות – אבל אצלם זה רק התחלת השיפור. היפנים, בניגוד למערביים מסוגלים לשפר משהו שנראה לכאורה מושלם.
בכל זאת לשפר משהו זה לא דבר קל, יש להסתכל על כל דבר עם אמונה שאפשר לשפר<13>. אך מאחר שזה לא תמיד בר ביצוע, נוח יותר לחזור לשיטה של התבוננות בבעיות או בפגמים.ולכן לפי דה בונו יצירתיות היא לא לקחת משהו מקולקל ולתקנו אלא לקחת מציאות טובה ואותה לתקן.לדוגמא תיקון של רכב מקולקל אינו דומה לשיפור של רכב טוב וחדיש לרמה גבוהה יותר. בנוסף דוגמא מעולם החינוך לעזור לילד להפסיק לאחר אינו דומה למציאת כוחות ייחודיים בילד שיעזרו לו להגיע לתיקון הבעיה הזה ובעיות נוספות לבדו.
2. פתרון בעיה
פתרון בעיה הוא השטח המסורתי שבו עשו תמיד שימוש בחשיבה יצירתית. כשהגישות הסטנדרטיות אינם יכולות לספק פתרון, עולה הצורך להשתמש בחשיבה יצירתית. גם כאשר הגישה הסטנדרטית יכולה לספק פתרון, יש עדין טעם לנסות חשיבה יצירתית כדי למצוא פתרון טוב יותר. אין שום סיבה לחשוב שהפתרון הסטנדרטי או הפתרון הראשון הוא הפתרון הטוב ביותר בהכרח. חשיבה יצירתית יכולה להתבטא בהגדרה חדשה של הבעיה.כאשר מגדירים מחדש את הבעיה ניתן למצוא פתרון יצירתי חדש ואף מפתיע. הדגש אינו על ההגדרה הנכונה, כמו על הגדרות חילופיות של הבעיה. לפי דה בונו בעיה היא כמו כאב ראש, או אבן בתוך הנעל - אנו יודעים שהיא שם. בעיות קימות בדרך כלל, איננו צרכים לחפש אותם. הבעיות מתעוררות ע"י העולם סביבנו. אבל קיימות גם בעיות שאנו מציבים לעצמנו. אנו מציבים לעצמנו משימות ואז יוצאים לבצע אותם. אם ניתן לבצע את המשימה בדרך שיגרתית, אז אין שום בעיה. אך אם לא קיימת דרך שיגרתית אז הצבנו לעצמנו בעיה וייתכן שכדי לפותרה נידרש לחשיבה יצירתית. ככל שאנו בטוחים יותר בעצמנו באשר לחשיבה היצירתית שלנו, כך אנו מוכנים להציב משימות שנראות מלכתחילה בלתי אפשריות.
דוגמא מעולם החינוך: ילד שנראה שהתווך קשב שלו קצר מאוד והוא לא מצליח להקשיב בשיעור, במקום להתקבע שהבעיה היא חוסר ריכוז ננסה להגדיר מחדש את הבעיה ולהגיע לפתרון יצירתי , יתכן שהבעיה רגשית, שמא בעיית שמיעה או ראיה, הגדרת הבעיה מחדש יכולה להביא לפתרונות מפתיעים בפשטותם<14>.