צמח החושחש שלי

צמח החושחש שלי- מאת חוזה מאורו וסקונסלס
נכתב במקור בפורטוגזית כאוטוביוגרפיה של הסופר שגדל כילד עני בפרברי ריו בברזיל
בחג המולד, לעיתים, במקום בן האלוהים, נולד בן השטן
זאזה הוא ילד עני החי בפרבר בשולי העיר ריו דה ז'נירו. הוא ילד חכם שעף על כנפי דמיונו עד לגבולות רחוקים. טוקוקו הוא אחיו הבכור של זאזה. הילד מעריץ את אחיו הבכור ושואף להדמות לו. זאזה בטוח שטוטוקה יודע הכול, אבל בעצם הוא עסוק בהישרדות בתנאי החיים הקשים שלהם.
זאזה חי בעולם פנימי משלו ובעזרת דימיונו הוא שורד את המחסור הגדול שהוא חווה בבית העני בו נולד. בעולמו הוא מבלה עם גבוריו הנערצים: הקאובויים שבסרטים.
הוא מדבר על משפחתו. הוא בן חסותה של אחותו ללה ואחראי על אחיו בן הזקונים לואיס. בעזרת דימיונו הוא מצייר את עולם המבוגרים וכך הוא מבין את כוונותיו הנסתרות של מחזרה של אחותו, שנותן לו סוכריות כדי להגיע ללבה.
הוא מדמין שבחג המולד היום בו נולד בן האלוהים תבוא הישועה ותציל את משפחתו מחיי המסכנות. לפי המסורת, לדירה החדשה כל אחד מבני הבית מעביר עץ מהחצר הישנה. אחיו הגדולים לוקחים את העצים הגדולים ולזאזה נשאר רק צמח החושחש המסכן.
לזאזה נודע שמחר עומדים לחלק צעצועים לכבוד חג המולד, לילדים העניים. אף פעם לא נתנו לו במתנה צעצוע לחג המולד. הוא מבטיח לאחיו הקטן שהם ילכו לקבל צעצוע. אבל למחרת אין מי שילך אתם לעמוד בתור לצעצועים. לבסוף מצליח זאזה לשכנע את אחותו הגדולה שהם ילכו עם דון פאסיון, הדוור. כמובן, שמיד לכשמפנה אחותו את גבה, דון פאסיון עוזב אותם לנפשם והם הולכים לבד לעמוד בתור חלוקת הצעצועים. אבל הם קטנים והולכים לאט וכך הם מגיעים למקום לאחר שכבר נגמרה החלוקה. לואיס הקטן בוכה בכי מרורים ומדביק בעצבותו את אחיו זאזה.
המשפחה עוברת לבסוף לבית החדש. זאזה ממשיך לשוחח עם צמח החושחש שלו. למרות שהוא הבטיח להיות ילד טוב, אינו יכול לעבור עוד יום בלי איזה תעלול קטן. הפעם הוא מבהיל למוות אשה הרה. זה "מזכה" אותו בסטירה מצלצלת.
סוף סוף מתחילה שנת הלימודים. המורה מיד מתאהבת בזאזה הילד המבריק והמלא אהבה למרות מצבו הכלכלי הירוד. אהבה זו הדדית. המורה מציעה לעזור לו כלכלית והוא מסרב. הסיבה: יש בכתה ילדה יותר עניה ממנו ויש לעזור לה. זאזה גונב פרח ומעניק אותו למורתו.
זאזה מסביר למינגיטו (צמח החושחש) את התעלול החדש אותו מתרגלים הילדים הגדולים. הם נתלים על פגוש המכוניות בעודן נוסעות. אבל אף אחד עוד לא הצליח לנסוע ממש. הוא, זאזה, מתאמן על האוטו החדש פולט האז של הפורטוגזי.
זאזה מספר למינגיטו, את תוכניתו המבריקה. הוא מתכוון להתלות על מכוניתו של הפורטוגזי וכך להגיע לבית הספר. כשכולם יראו אותו מגיע יעריכו אותו והתייחסו אליו בכבוד.
במשך ימים הוא אורב לפורטוגזי ולמכוניתו וכשמגיע הרגע קופץ זאזה על הפגוש ולרוע מזלו, הפורטוגזי מבחין בו. הלה, תופס אותו בצווארונו מבייש אותו לפני כולם וזורק אותו מהמכונית.
זאזה מרגיש מושפל ומדוכא. בהתקף שנאה נוראי הוא נשבע שיהרוג את השוויצר הזה כשיהיה גדול.
כעוס ועצוב הוא מגיע לבית הספר. מקבל את פניו אחיו טוטוקה שבערמומיות משכנע אותו להלחם בילד גדול ממנו. כמובן שזאזה יוצא בשן ועין מקרב זה. מקרה זה גורם לזאזה להבין שהעולם אינו כפי שהוא חי אותו בדימיונו הפורה. החיים קשים והוא לומד זאת במכות נמרצות.
זאזה מתחמק מהפורטוגזי ככל יכולתו. הוא נשבע שיום אחד יהיה מספיק גדול וחזק ויוכל להרוג אותו, אבל בכל בוקר הפורטוגזי עובר על פניו ומצפצף ברשעות במכוניתו באומרו: אתה הילד הכי מכוער שראיתי אי פעם ובחיים לא אהיה חבר שלך כי אתה בן זונה.
בוקר אחד, הוא מנסה לגנוב פרי מהעץ בחצר השכנה, כמובן שהשכנה רואה אותו והוא נס לנפשו. במנוסתו נכנסת לו חתיכת זכוכית לרגל. בחששו לקבל שוב מכות אם יספר את הקורה אותו, הוא מחליט לא להגיד לאף אחד שהוא נפצע אבל אחותו זו ששומרת ואוהבת אותו, רואה את הפצע מרפאה אותו. זאזה חושב לעצמו: למה כולם מכים אותי? למה אף אחד לא אוהב אותי? אבל בפעם הזאת, אחותו לא מספרת לאף אחד איך נפצע זאזה ופעם ראשונה, משהוא עוזר לו בלי לגרום לכך שיקבל מכות.
למחרת, זאזה מתקשה ללכת בגלל הפצע ברגלו. בכל זאת הוא עקשן ומחליט ללכת לבית הספר. בצומת הראשית קורה הבלתי יאומן: הפורטוגזי עוצר את מכוניתו ומציע לו טרמפ כי הוא שם לב שזאזה צולע. זאזה מגיב ללא מחשבה ומסרב: איך יסע באוטו של אויבו המושבע? אבל הפורטוגזי שרחוק מלשנוא את זאזה, בוחן את הפצע העמוק של זאזה ולוקח אותו לרופא. אחרי שזאזה מקבל טיפול אצל הרופא הפורטוגזי מסיע אותו הביתה. זאזה, ברגשות מעורבים מרגיש שליבו התהפך בקרבו ומשנאה גדולה כלפי הפורטוגזי הוא חש עתה כלפיו אהבה עזה.
זאזה הורג את צמח החושחש שלו וזורק אותו לתעלה. הוא קונה נייר ומנסהללמד את אחיו לואיס איך לבנות בית. בינתיים מגיעה שעת האוכל ואחותו חנדירה קוראת לשניהם לאכול בחוסר סבלנות. זאזה לא שם לב וממשיך ללמד את אחיו לבות בית מנייר. חנדירה יוצאת מהבית ומתחילה להכות את זאזה והלה בעלבונו מקלל את אחותו ומשתולל. טוטוקה אחיו הבכור יוצא להגנת אחותו ושניהם מכים נמרצות את זאזה. אילולי התערבותה של גלוריה אחותו האהובה היו הורגים אותו במכות. בעזרת גלוריה מחלים זאזה מהפצעים הקשים שגרמו המכות שקבל מאחיו. הוא מחליט לבלות עם אביו ומזניח לצערו את חברו הפורטוגזי. כדי לנחם את עצמו עולה במוחו המנגינה שהיה שר עם אריובלדו זמר החוצות. השיר בעל המילים הגסות מרתיח את אביו והלה מתחיל להכות קשות את זאזה. הילד המסכן נשבע בכאבו הרב, שזו הפעם האחרונה שירשה למשהו להכות אותו. הוא בוכה ומצר על יום הוולדו.
הספר נכתב על ידי זאזה המבוגר המצר על ילדותו האבודה. על החיים הקשים שנאלץ לחיות. בית הספר של החיים הוא קשה ולא מתאים לאף ילד קטן ללמוד בו.