זהו מסע גילוי עצמי. חזרה לנוף ילדות וחפירה עמוקה לחשיפת שורשים ותגליות חבויות.
לויה מתחילה להישאב אט אט ולהיזכר בתמונות,
ריחות וטעמים מחייה, תוך דילוגים בזמן. סיפורה האישי השזור בסיפורם של הוריה ניצולי השואה, מציג בפנינו התמודדות עם דילמות מוסריות על טיבו של המין האנושי, על היהדות, הפרט והחברה הישראלית, השואה, וההוויה ומהות הישראליות (המתומצתת לחמסין, חומוס וחבר'ה).
לויה בת לניצולי שואה , אימה נעלמת מנוף ילדותה באופן לא מוסבר ואביה מגדל אותה עם חברו נחומי, שניהם פרופסורים לארכיאולוגיה שמגדלים ילד בחד הורות. כך נוצרת
מעין משפחתיות עם שני אבות נויה ובנו של נחומי.
בגיל 21 כאשר אביה נפטר, לויה מתנערת מהווי חייה ומנתרת בעולם מיעד אחד למישנהו במסגרת עבודתה כדיילת אויר. בהיותה בת 48, כאשר נחומי אשר היווה לה מעין אב שני מוריש לה את רכושו (בנו נהרג בתאונת מטוס), היא חוזרת לנוף ילדותה המוכר והנשכח. היא סופגת את הריחות, הקולות והטעמים המוכרים כל כך.
דרך מסמכים שהתגלגלו לידיה היא יוצאת לחוקרת על ההסטוריה המשפחתית, על הוריה וחייהם בשואה, תוך כדי כך היא נחשפת לעובדות ותגליות חדשות שהוסתרו ממנה.
הספר הכתוב תוך שימוש מדהים בשפה עברית עשירה וציורית זכה בפרס ספיר לשנת 2002.