האדם האחרון

ספר מתח-פילוסופי.
מקס קליין הוא רוצח הכלוא בצינוק בבית סוהר ישראלי בשנות השבעים. כדי להוסיף מעט פיקנטיות למזונו החדגוני הוא מתחיל לתבל את מנת האוכל היומית שלו באזוב פטרייתי ירוק ונוצץ הגדל על אחד מקירות תאו. אט אט, תוך חוויות פסיכודליות והזיות כימיקליות פוקחות עיניים, הוא מפתח יכולות אדירות שהראשונה שבהן היא היכולת לקרוא את מחשבות זולתו.
בן שניידר הוא אמריקאי ממעמד הפועלים, בעל יכולת טלפתית מלידה. אט אט הוא מתחיל לפתח שאיפות אדירות. הראשונה שבהן היא שליטה כלל-עולמית.
סיפורם המשולב של מקס המתחבט בשאלות קיומיות ובן השאפתן ומהיר המחשבה פותח את הספר ומאבקם על שליטה עולמית משמש כציר ההתנגשות שסביבו תתפתח העלילה.
שאיפתו של בן שניידר לשלטון נובעת מן האמונה כי שלטונם של הטלפתים יהיה צודק יותר והוגן יותר מכל צורת שלטון אחרת, משום שקוראי המוחות אינם יכולים לשקר זה לזה. לשם הגשמת שאיפתו הוא מייסד ארגון צללים של טלפתים, השולח את זרועותיו לכל זרועות השלטון במרבית המדינות על פני כדור הארץ. במקביל ארגונו אחראי גם לפיתוחן של טכנולוגיות מתקדמות רבות ובהן מחשב-על טלפתי הלומד בהדרגה את כוחותיו של מי שנחשב כיריבו המסוכן ביותר של הארגון, מקס.
מקס, לעומת זאת, אינו מעוניין לצאת מהצינוק. הוא עוסק שם בהגות מאושרת המזכירה את זרתוסטרא על ההר ואינו זקוק ליותר מאשר הקשר הבלתי אמצעי שלו עם מוחותיהם של בני אדם הנמצאים מחוץ לחומות הכלא. אלא ששניידר חושש שמקס ישבש את תכניותיו, ולכן מתפתח מאבק בין שמקס מעוניין בכך, ובין שלא.
קריאת המחשבות המוצגת בספר מאפשרת מחקר ייחודי של נבכי הנפש האנושית ומציבה פיתיונות כמו ביקור במוחו הקודח של היטלר, הבנות לגבי האירועים שהובילו למלחמת וייטנאם והצצה מבפנים בדרכי החשיבה של תוכנות מחשב.
הספר כתוב בקצב מסחרר, תוך מעברים מהירים בין אתרים מרוחקים ובין עשורים רוויי קונפליקט. הדמויות מעניינות ומוקצנות כדי לספק את ההתנגשות האולטימטיבית. השאלה המרכזית העולה לדיון היא: אילו היו לך כוחות בלתי מוגבלים - האם היית משתמש בהם לטוב או לרע?
קריאה מהנה!