"האדם מחפש משמעות"

הספר "האדם מחפש משמעות" עוסק בחוויותיו של המחבר במחנות העבודה וההשמדה בתקופת מלחמת העולם השנייה,כשהסופר מציג דרכן את משנתו הפסיכולוגית ("לוגותראפיה").
הספר מביא את אוסף התופעות הנפשיות העוברות על האסיר,מנקודת מבטו החד של הכותב שהוא נוירולוג פסיכותראפיסט במקצועו,שחווה על בשרו את אותן תופעות על כל עוצמתן.
הסופר מציג את התהליכיות של התופעות ואת הגורמים להתחוללותן,תוך שהוא שוזר בתוכן סיפורים ורגשות אישיים הנותנים הזדמנות נדירה להציץ אל תוך עולמו הנפשי של האסיר במחנות אלו,בהם המוות ואובדן צלם אנוש הם שגרת היום יום.
הסופר טוען שתחושת הייעוד בחייו של האדם ומבטו אל העתיד הם המאפשרים לנפשו לשמור על חירותה גם בעת דיכוי גופו הגשמי,ויהא זה הקשה ביותר.
המשפט המפורסם האומר שאדם שיש לו איזה שהוא "למה" שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל "איך", מהדהד בין שורותיו של הספר כולו. אין ספק שספר זה הוא מסמך יוצא דופן באותנטיות המדהימה שלו, שכן המסקנות שאליהן מגיע הסופר מנומקות על ידו בדוגמאות אמיתיות לחלוטין המובאות אל הקורא היישר מהצריף הקפוא והמצחין, מן הרגעים האיומים של צעידות בשלג אל עבר עוד יום עבודה שאין אף מי שיודע באם ישוב ממנו חי. הסיפורים הם סיפוריהם של אנשים שחייהם איבדו כל ערך בעיניהם,וגם של אותם אנשים שרוחם נשארה איתנה ואשר ידעו גם לחלוק את הכח שנותר בם עם חבריהם.
יד ביד לוקח אותך עימו ויקטור פראנקל בשחזור שבירת הנפש כמו שהתרחשה בקרב האסירים. תחילה לשלבי ההלם הראשוני,ההתכחשות ואי האמון, דרך הגעגועים העזים לאישה, למשפחה, געגועים שלעיתים החזיקו את האסיר בין החיים ונתנו לו את הכח להמשיך ולשרוד למענם ולמען החלומות המשותפים שחלקו יחדיו. הלאה אל ההתלבטויות היום-יומיות בעניינים זוטים לכאורה, אשר בחיי המחנה ובתנאים הלא אנושיים שבו, הופכים להיות ראי הכל. מתי לנגוס בחתיכת הלחם השמורה בכיס? באיזה חלק של התור לעמוד בכדי לקבל את חלקו היותר סמיך של המרק, וכן הלאה לבטים וחיבוטים שיחד יוצרים תמונה של מצבו הנפשי של האסיר.
לבסוף מגיע גם שלב השחרור, מלווה בתיאורים קורעי לב של חוסר האמון של האסיר בעולם ובקיומו של טוב כלשהו, וביכולתו המוגבלת לנער מעליו את המוראות שעברו עליו ולהתגבר על האובדן. ושוב מוכיח ד"ר פראנקל את התיזה שלו לגבי חשיבותה העצומה וההכרחית של משמעות כלשהי לחייו (ואף לסבלו) של האדם.