כולנו זוכרים, אם לטובה ואם לרעה, את שיעורי
המתמטיקה בבית הספר. אנו זוכרים רצף של מספרים, סוגים שונים של פעולות חשבון, צורות
הנדסיות בעלות תכונות מגוונות, נוסחאות כאלו ואחרות ושאלות רבות שהולכות ומתווספות. אחת השאלות שלא נעדרת מאף שיעור מתמטיקה, ואם לא נשאלה מפי אחד התלמידים לפחות ריחפה מעליהם במהלך השיעור היא: למה? למה ללמוד את המקצוע הזה? הרי המספרים והחוקים הנוקשים המקשרים ביניהם נראים לעיתים כבדיחה או המצאה מגוחחת, מן סוג של מדע בדיוני או שפה לא מובנת שעוד יותר לא מובן הוא הצורך להתשמש בה. מי היא
המתמטיקה הזאת? למה לומדים אותה כל כך הרבה? מה בכלל חשוב בה? ואיך, איך, איך היא מתחברת לעולם בו אני חי?
על שאלות אלו ורבות הדומות להן עונה סיימון קינג בספרו "המשפט
האחרון של פרמה". המשפט האחרון של פייר דה פרמה הוא פשוט להפליא וניתן להבנה על ידי כל תלמיד בית ספר. אבל, וזה אבל גדול, אין לו הוכחה פרט להערת שוליים של "נסיך החובבנים", כך כונה פרמה על ידי טמפל בל, ולפיה "גיליתי הוכחה באמת נפלאה, שהשולים האלה צרים מלהכיל". ומכאן והלאה התגלגל הכל. 300 שנה של חיפושים ונסיונות שגבו מחיר כבד לפעמים גם חיי אדם ממש. הספר עוסק במשפט האחרון של פרמה הסברו, תהליך היווצרותו, הנסיונות החוזרים ונשנים להוכחתו וההצלחה להוכחתו, על שלל פגמיה.
קינג מאיר לנו באור חדש ומופלא בהרבה מזה שהכרנו על המדע המדוייק ביותר - אם אכן ניתן לקרוא לו כך, המתמטיקה. הוא שוזר את עלילת המשפט בתוך הסבר קולח על המתמטיקה מימי פיתגורס המפורסם דרך התפתחויות ומהפכות משמעותיות בתורת המספרים ועד לימינו אנו ולאנדרו ווילס שפתר את חידת חייו.
חשיבותו העיקרית של הספר הוא ההסבר שניתן למתמטיקה, במילים ולא במספרים או נוסחאות שונות. קינג, בדרכו הייחודית נותן כבוד למספרים האלה שמהם מורכב העולם - הצמחים, החיידקים, החיות, האדם, המוזיקה, האומנות וכו'. יופיים, שלמותם ואבני בניינם של דברים אלו, המהווים את העולם שסביבנו וגם את גופנו שלנו, תלויים ומחוברים באופן בל יינתק למספרים ועקרונות מתמטיים. הכל מספר.