איך נשמע לכם שם
הספר? כמו המלח שמעכיר את טעמן של העוגיות כך רוחו של הקורא מוטרדת מקריאה בספר. הספר מתאר משפחה אחת ובה האם, הסבתא, הילד (על גבול רפיון השכל) כלתו, והשכונה בה הם גרים. אליהו הילד לומד אצל חכם דואק ורק צמא להשביע את רצונו ורצון אימו. הוא כמעט אינו מתייחס לכלתו, וכשהוא מקדיש לה תשומת לב הרי זה ככלי שרת להביא לו אוכל ולנקות אחריו. הכלה מצדה היא כנועה וחסרת שאיפות וציפיות, היא מתאווה לכלי הנחושת המוסתרים (ובכך מזכירה את האם), וזה כל רצונה. אמא זוהרה הייצרית, הקנאית, בנה הרפה, כלתה התמימה עד כדי כך. הדמויות מונעות כל אחת ע"י מערכת של שאיפות ורצונות שנדמה כי אינם נפגשים כלל. הם חיים אמנם באותו הבית אך מרחפים כל אחד בעולמו שלו. היחידה שמבינה ללב כולם היא סבתא סולטנה שמואשמת באיבוד דעתה (כתוצאה מהמאורעות?). לא ברור האם המאורעות הם צו גורלי או שהם מונעים ע"י מי מהדמויות. יש תחושת אי נוחות חזקה לאורך כל הספר, והאפלה וחוסר הידיעה תמידיים. בנוסף לעלילה הייחודית ולדמויות הפועלות בה יש צורך להרחיב את הדיבור על הסגנון המדהים. כבר לא כותבים ככה. בפירוש לא. שפה עשירה בניסוח כה תמציתי. מרהיב. כל משפט טומן בחובו עולם שלם, והקריאה בספר דומה למאכל איכותי שהחיך לא רגילה לא. קשה לבלוע את הספר. בנגיסות קטנות ואיטיות תקראו אותו. לא תניחו אותו מידכם! מומלץ כל כך ומעומק הלב!
סקירות נוספות אודות עוגיות המלח של סבתא סולטנה