סקרים לאומיים מראים ש-50 מיליון אמריקאים בוגרים לערך "נולדים מחדש" כנוצרים. ועדיין רוב האמריקנים רואים את תרבותם כחילונית,
וארה"ב נתפסת בעולם כולו כאומה חילונית. כמו כן אינטלקוטאלים ועיתונאים מציגים לעיתים קרובות נוצרים ש"
נולדו מחדש", על אף מספרם, כזרים שמסכנים את חיי הציבור. אבל, האם התרבות האמריקאית באמת מחולקת בצורה מסודרת בין דתיים לחילוניים ? האם אמריקה מודרנית והדת הנוצרית של ה"נולדים מחדש" קדם מודרנית כמו שכולם חושבים ?
בשנות ה-80, נוצרים ש"נולדו מחדש" פרצו לזירה הפוליטית בכוח מהמם. הדימוי של הפונדמנטליזם הישן והפילוסופיה האנטי-עולמית והמפרידה נעלמו. תחת הנהגתו של הכומר ג'רי
פולוול וכמרים בעלי בריתו, מיליונים שברו איסורים שהיו קיימים מאז משפט Scopes שהגבילו את האינטראקציה שלהם עם העולם הציבורי. הם תבעו לעצמם טריטוריה תרבותית חדשה ועיצבו את עצמם מחדש בזירה הציבורית. למעשה קם גוף דינמי של פעילים עם חיזיון אוונג'ליסטי של צדק חברתי, מאורגנים תחת הרובריקה של "הרוב המוסרי".
סוזאן הרדינג, אנתרופולוגית תרבותית, החליטה בשנות ה-80 לבחון את המשמעות של התנועה התרבותית החדשה. התוצאה, הספר הנ"ל שלו ציפו רבות, שמציג את הבדיקה היסודית והאורגינלית ביותר שנעשתה על נצרות פונדמנטליסטית עד כה. פולוול וחבר הכמרים שחברו אליו היו האישים המרכזיים בתנועה. עליהם הרדינג מתמקדת, ובמיוחד על השימוש שלהם בשפת התנ"ך. היא טוענת ששפת התנ"ך היא המדיום בעזרתו נוצרים ש"נולדו מחדש", יחידים וקבוצות, מבינים את עצמם כנוצרים. ובתוך השפה הזאת רוב התנועה של הנוצרים ש"נולדו מחדש" התרחשה. כמרים כמו פולוול מצווים על שירים שמבוססים על התנ"ך עם מורכבות, גיוון, יצירתיות וכוח ובעזרת זה מעצבים את המאמינים להיות צוואה חיה של התנ"ך. הרדינג מתמקדת במילים - דרשות, נאומים, ספרים, קלטות טייפ ושידורי טלוויזיה - של כמרים בודדים, במיוחד פולוול, כשהם כותבים מחדש את המסורת שמבוססת על התנ"ך שתכיל, במקום לשלול, התחייבויות עולמיות אינטנסיביות. כתוצאה ממאמצים אלה, נוצרים ש"נולדו מחדש" מסווגים את עצמם כעם שאינו נפרד מההסיטוריה כי אם חלק מהיוצרים שלה. "הספר של ג'רי פולוול" הוא ספר מרתק של ניתוח תרבותי, תיאור נדיר שלוקח את הנצרות הפונדמנטליסטית בתנאים שלה ומעמיק את הבנתנו את הדת והעולם המודרני גם יחד.