פרק : 1 מבוא , עלילה ...
----------------------------
אהבה רומן והרפתקאות, מסופר על תלמיד חכם יהודי הנישבה בימי
גזירות ת"ח ,
אותו יהודי שמו יעקב נימקר לאיכר פולני. אהבה אסורה של יהודי וגויה >ואנדה<
שהיא ביתו של האיכר. שניהם עוברים יחד תלאות בין נוצרים ובין יהודים, אהבה
בין השנים והתיקוות שלהם שחלקם הצליח וחלקם לא. בסיפור זה יש גם יסורים
קשים שהזוג עובר במסעיו, ורצונות גדולים להגיע לארץ ישראל ולבית המידרש.
תיאור התקופה שבה מיתרחש הרומן :
--------------------------------
רומן המבוסס על חייו של יעקוב... ביתקופות שונות ועל היהודים בפולין ובארץ
ישראל, ששם חי יעקב.
יש 3 תקופות שבהם מיתרחש הרומן והם :
א. החלק הריאשון - שבו יעקב בחלק האחד הוא עבד ובחלק השני הוא בן חורין.
ב. החלק השני - שבו גם וואנדה > שרה < היא בת חורין בחלקו האחד, ובחלקו השני
שבו יעקוב הוא אלמן ועובר לארץ ישראל יחד עם בנו.
ג. החלק השלישי - השיבה של יעקוב לפולין בתיקווה להביא את אישתו להיקבר
בארץ ישראל.
החלק הריאשון :
-----------------
לפני תקופת העבדות של יעקב ותקופת העבדות שלו : > עמוד .< 41 - 38 ,7
----------------------------------------------------------------------
היהודים היו משועבדים " לפריצים " או " לאדונים " שהעבידו אותם
באחוזותיהם.חוקי הגויים אפילו בתקופה שליפני שחיתות חמלינצקי ביוזפוב
ובערים אחרות היו שההידאמאקים התיזו ראשי יהודים שלא חטאו כלל העלו אותם
על עמודי תליה ודנו אותם לחנק, הוציאו מיביטנן של נשים בהריון את עוברן
וכלאו בתוכן חתולים, ותינוקות שרק נולדו ניקברו חיים באדמה.
הרבה אנשים שברחו ניתפסו בידי ההידאמאקים ונימקרו לעבדים או הומתו, אף אחד
לא ידע מה יעלה בגורלו ובגורל מישפחתו או מה עלה בגורל מישפחתו.
כשיעקוב היה עבד הוא היה כל הזמן בסקנה מאנשי הכפר או משבטים אחרים שחיו
באיזור ולא רק מהם, גם ממחלות שפקדו את אנשי האיזור.
הוא חי כמו בכלא הוא לא יכל ליברוח כי לא ידע איך להישרד וגם לא היו לא
כלים להישרד. הוא גם היה מאויים מאנשי הכפר שציוו עליהם להורגו אם יראו
אותו בורח.
התקופה שהיה בן חורין וחי בלובלין : > עמוד . < 88 - 85
-------------------------------------------------------
כאשר הרבנים מלובלין פדו אותו מידי אדוניו הביאו אותו ליחיות בלובלין
למרות שהחיים שם לא היו יותר טובים.
הפורענויות שישתתפו בהם היהודים לא היו כמותן מאז חורבן בית המיקדש, אילו
שנותרו בחיים נהגו כאילו נישתכח מליבם גזו הדין. האנשים בלובלין היו
מושחטים, אנשים רבים היתעשרו על גבי העניים, אנשים גזלו ורימו, הפיצו
דיברי שקר, סחרו בקישוטים לבתי כנסיות ובתי יראה של נוצרים אפילו שהיה
אסור, רבנים חטאו > לא הבדילו בין טוב לרע <, רבנים ופרנסים לא הפסיקו
לריב, כל אחד דאג להנהתו : ממון כבוד וחלק מהירושה. הועד קיבל עליו ליגבות
את מיסי המדינה מילבד המיסים שהוועד נטל לעצמו. היו הרבה עניים ברחובות, לא
היה להם לבוש כיאות, היו גרים במקומות קטנים ואפלים, ואוספים אוכל
מהרחובות. עניים נאלצו להמתין שבועות לגזר דין שיכל להעשות תוך יום יומיים.
מרוב עוני היו האנשים שודדים וגונבים והמחלות גברו והיו הרבה מיתות. סירחון
העלה מרחובות העוני מרוב שהיו מוזנחים. העניים היו קוראים בגלויות לפרנסי
הקהל גנבים, היו קוראים ומזהירים מיפני פורענויות כדרך הנביאים. מיכל עבר
נישמעו דיבורים על עוולות. היו הרבה אנשים שניפגעו מההדיאמאקים : היו בעלי
צלקות, בעלי מום, עיוורים, קטופי אוזן, שבורי אף, קצוצי אצבע, עקורי שן
ועוד... אבל למרות השחיטויות היו גם אנשים שקיימו מיצוה שלא סטו מדרך הישר
והלכו לבתי כנסת. למרות השחיטויות והגזירות לא הצליחו להוציא את המיסחר
מידי היהודים.
החלק השני -
-------------
התקופה שבה וואנדה > שרה < היא גם בת חורין ומגויירת : >עמוד < 107,100 - 98
--------------------------------------------------------------------------
ימי הפורענות לא הפסיקו ההדאמאקים חזרו ופלשו לפולין.
שוב נישחטו יהודים בלובלין ובסביבתה. מה שהותירו ההיידאמאקים הרגו
הפולנים.
אחר כך עלו המוסקבאים ממיזרח והשבדים מצפון, ותוך כדי המילחמות והשחיטות
הוסיפו היהודים ליסחור ולנהל את הנחלאות המוכרות מידי הפריצים, הלוו כסף,
שילמו מיסים וחיתנו בנותיהם.
בנו בתים שאחר כך הרסו אותם הפורעים, נשיים יהודיות היתחתנו עם גויים,
המצב היה מאוד לא שקול, יום אחד אדם היה עשיר וביום השני היה חסר כל, יום
אחד היה שמח > אנשים רקדו וחגגו < וביום השני האנשים בכו. ביתקופה אחת העיר
היתה בטוחה ומוגנה וביתקופה אחרת העיר היתה במצור. אנשים עברו מערים לערים
בתיקווה לימצוא מקום מיקלט אבל זה לא קרה. קהילות שלמות היתנצרו כדי
ליברוח מרציפות המורדים. פולין ניתמלאה נערות אנוסות, עגונות, נשים ברחו
מיבעליהן הגויים וגברים שניפדו מהשבי או שנימלטו בכוחות עצמם. העיירה פיליץ
היתה מקום מיפלט לכל היהודים מהישובים השרופים וההרוסים. אותה אדמה היתה
שייכת לפיליצקי שנתן להם להיתיישב בה ונתן להם הגנה. בימהרה הפכה האדמה
מהרוסה לפוריה, היהודים עבדו את אותו פריץ והקימו קהילה יהודית. בימהרה
הפכה העיירה לעיר מיסחרית והיא נהייתה לעיר מושחטת כמו כל עיר אחרת בפולין.
בתקופה הזאת יעקב מונה לחוקר אחרי המיקרא של הפריץ וגרשון. שרה סבלה
מהרחילות ומדיבריהם המרושעים של נשות פריץ.
התקופה שבה שרה ניפטרה והתלאות שעברו על יעקב עד שהגיע לא"י > עמוד - 169
-----------------------------------------------------------------------
: < 202 , 199 , 181 , 195
--------------------------
באותו זמן ששרה ניפטרה עקב לידתה זאת היתה התקופה הכי קשה של יעקב, יעקב
היה צריך ליברוח כדי שלא יהרגוהו ולחזור כדי לקחת את גנו מהעיר ולעבור
לארץ ישראל. בדרך לארץ ישראל התינוק סבל משילשול מעיים הוא עצמו חלה במחלה
האנושה. הספינה חישבה להישבר ואיש תורכי העליל שגנב את כספו ורצו ליתלות
אותו. באותה תקופה שלטו התורכים וחיו שם גם ערבים וגם יהודים, אותה תקופה
היתה תקופת בצורת והארבה פשט בשדות, התנאים שם היו תנאים מאוד פרימיטיביים
>"מי השתיה היו רחוקים"<. התקופה שבה יעקב שהה בארץ ישראל היה כ - 20 שנה,
הילד שלו ניהיה ראש ישיבה בירושלים ואב לשלושה ילדים. זאת היתה תקופה של
סבל לדיברי יעקב, היה שם רעב כבד אפילו מי היו במשורה, פרצו מגפות .
ביתקופה זאת גירשו את שבתי צבי מירושלים. מצבו הכלכלי והפיסי לא היה טוב עד
שבסופו של דבר אחרי 20 שנה הכול היסתדר.