הפצצה שבמרתף מספר את הסיפור המרתק שמאחורי הפיכת
ישראל למדינה היחידה במזרח התיכון שהיא בעלת פצצת אטום, ולא כמו אירן ועירק, גם
הצליחה לשמור על תוכנית
הגרעין שלה בסוד.
העיתונאי מיכאל קרפין מסביר צעד צעד כיצד ישראל הצליחה בפרוייקט השאפתני שלה. דוד בן גוריון ראה את הצורך ביכולת
גרעינית על מנת ליצור חזית הרתעה מול הצבאות העדיפים של מדינות ערב, העוינות את ישראל. התוכנית הישראלית, בשנותיה הראשונות, הסתמכה מאוד על סיוע צרפתי, עד שהנשיא הצרפתי שארל דה-גול הפחית מאוד את שיתוף הפעולה בין צרפת לישראל. ברגע שהתגלו הנסיונות הישראליים, הוטל ענן כבד מאוד על עתיד היחסים עם ארה"ב. הממשל של קנדי התנגד לתוכנית, והנשיא לינדון ג'ונסון רק אישר אותה בהעלמת עין.
שינוי משמעותי חל כאשר
הנשיא ריצ'רד
ניקסון ומזכיר המדינה הנרי קייסינג'ר אימצו אסטרטגיה חדשה. ישראל שמחזיקה ביכולות גרעיניות היא בעלת ערך לאינטרסים האמריקאיים יותר מאשר ישראל ללא יכולת גרעינית. הנשיא ניקסון הפסיק ללחוץ על ישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והפעיל פיקוח על הכור הגרעיני בדימונה. בתמורה לכך, ישראל החליטה לא להתבטא בנושא יכולותיה הגרעיניות. מדיניות העמימות נמשכה כמעט ארבעים שנים. ללא התמיכה האמריקאית, המימון הכספי והלובי היהודי בצפון אמריקה, שראל לא הייתה יכולה להצליח בתוכנית הגרעין שלה.
זהו סיפור מדהים על מדענים, פוליטיקאים, מרגלים ומנהיגים בינלאומייים, שכולם לקחו חלק ביוזמה יוצאת הדופן הזו, שעדיין מעצבת את הפוליטיקה באיזור הלא יציב וההפכפך ביותר בעולם. היום נותר לנו לראות האם ישראל תאפשר לאירן לפתח פצצה גרעינית, שעלולה לסכן את קיומה של מדינת ישראל.
סקירות נוספות אודות הפצצה שבמרתף: איך ישראל הצליחה להשיג נשק אטומי ומה המשמעות של הדבר לעולם