כבר לא מעט זמן אני רוצה לכתוב עליה, על
מירה מגן,
היום העברתי כתבה אודות המחברת הנפלאה הזאת לאחד מהמגזינים בהם אני חברה.
תבונה ורגישות זה מה שאני תמיד מוצאת בספריה שלה.
גיליתי אותה מאוחר יחסית בספר שהדעות עליו מאוד חלוקות, "פרפרים בגשם" ספר המרבה
במילים ולא קל לזרום בו בקריאה קולחת ורצופה אבל אי אפשר שלא להתרשם מהשפה הכל
כך מדהימה של
מגן העושה את התאורים בספר הזה. העומק שבין הפשטות שאין בה אחריות לבין מסע המחוייבות שבהורות.
בספר "מלאכיה נרדמו כולם" מצאתי תיאורים מדהימים הפורשים קשת הגדרות כל כך רחבה
למילים כמו ערגה, געגוע וכמיהה ואיכשהו למרות שהעלילה במקום מסוים נעשתה מעייפת
טיפה, אפשר היה לשמוע את הניגון הכל כך עוטף ביצירה הזו כולה, את נגינתו של איש הקונטרבס אי אפשר היה שלא לשמוע תוך כדי קריאה. מקצב המילים בתוך המנגינה הזאת השאירה אותי בתוך הספר הזה מאוד.
הספר הבא של
מירה מגן שלקחתי אליי היה "כפתורים רכוסים היטב" אחרי שסיימתי לקרוא בו העברתי אותו לאחותי, כמה עצוב הספר הזה היא אמרה.
ואני אוהבת ספרות עצובה ונוגה במיוחד שהעצב בה נרקם דרך שפה המתארת אחרת, שפה
שכבר לא משתמשים בה משום שיש בה את המוטיבים הרומנטיים האלה הישנים והדמיון
הורוד, דימויים דקים שעושים זיכרונות קשים לשקופים ומרגיעים במילים, מילים הממחישות עד לכדי יכולת ראיה.
בספר הזה עסקה מירה מגן במרחק שבין יצר ותשוקה ריסון ושליטה, אני חשבתי שמכאן נוצר שם הספר "כפתורים רכוסים היטב" ניתן בקלות לדמיין את הדמויות עמלות ברכיסת כפתורי
נפשם החיצונית והפנימית לצד הקולות המבקשים להרשות להם לפרום את הכפתורים מן הראשון ועד לאחרון.
מירה מגן איננה כותבת ספרות גאונית כזו ושנונה אך יש בספריה משהו אחר, אנושי מאוד,
משהו המחבר רגשות בקלות , אותי זה עושה מחייכת בעונג דרך משפטיה הקושרים מציאות לצד דמיון רגיש ומתקרב,תמיד אזכור למשל איך סיפרה מגן בספר "בשוכבי ובקומי אישה" שאת הגשם תמיד צריך לראות בשניים, או את איך תיארה ב"מלאכיה נרדמו כולם" את הערגה, צובטת כמו געגוע רק ענוגה ויותר עמומה ממנו, באה ממקום של כמיהות שלא התבררו לעצמן עד תום.
ספרה האחרון "ימים יגידו, אנה" מתאר את מערכת היחסים בין אנה העשירה בחוכמה
והצולעת לבין אדיסו נער אתיופי.
בו אי אפשר יותר מהכל שלא להיות נפעמים מהלשון הרגישה המעטרת את הספר הזה שכולו חמלה, בספר הזה משלבת שוב מגן את הפער שבין האהבה והיצר לבין אמונה ומחויבות ערכית באריגה מוכרת מספריה הקודמים וכל כך מהתחלה מיוחדת ושונה.