מלחמה ושלום / לב טולסטוי מלחמה ושלום הוא רומן ידוע ביותר שנכתב על ידי הסופר הרוסי לב טולסטוי. הוא נחשב בעיני
רבים לאחד מן הרומנים החשובים ביותר בספרות העולמית.
מלחמה ושלום בעברית:
מלחמה ושלום תורגם כבר בשנות העשרים על ידי י. א. טריווש.
גרסה חדשה של התרגום נעשתה בידי לאה גולדברג בשנת 1952.
מהדורה חדשה ומתוקנת של תרגום זה אשר נכתבה על ידי חיים פלג ראתה אור תחת הוצאת ספריית הפועלים בשנת 1976.
עלילת הסיפור:
עלילת הסיפור מתחילה בחודש יולי שנת 1805. כאשר נפוליאון הגיע לשיא הצלחתו, ומסתיימת באפילוג בשנת 1819, אחרי מלחמת 1812, ולאחר נפילתו וגלותו של נפוליאון.
בין השנים הללו מתפרש סיפורו של
טולסטוי, עלילה רחבה ובה עשרות דמויות ראשיות ומשניות, חלקן היסטוריות ואחרות בדיוניות, שחייהם נשזרים זה בזה.
הרומן מחולק לשני חלקים: חלק המלחמה וחלק השלום, כשמו כן. חלק ה"שלום" של הסיפור נוגע בעיקר בסיפורם של פייר בזוחוב ומשפחות רוסטוב ובולקונסקי. שלושתם מהווים נציגים גם מרצון וגם מכורח, בחלק ה"מלחמה" של הסיפור, המתמקד בעיקרו בתקופת פלישת נפוליאון לרוסיה.
"מלחמה ושלום" נחשב לרומן האפי החשוב ביותר שנוצר אי-פעם, אך טולסטוי עצמו לא ראה בו כלל רומן. טולסטוי ראה בסיפור אפוס היסטורי שמטרתו לאייר את חזון ההתפתחות ההיסטורית הנובעת מרוחם של עמים. סיפור המעשה והעלילה, היו מבחינתו רק דרך לאייר את תפישותיו.
למרות זאת, דווקא הדמויות ההיסטוריות שמשלב טולסטוי בסיפור העלילה כאיור העיקרי לרעיונותיו אינן נחקקות בזיכרון. דמותו של נפוליאון, במיוחד, יוצאת נפסדת מהעוינות הגלויה של טולסטוי כלפי המצביא הצרפתי. הדמות ההיסטורית היחידה המשכנעת במידה ממשית היא זו של הגנרל קוטוזוב, שתום העין והפטליסטי, המייצג את דמות הגנרל והרוסי המושלם בעיניו של טולסטוי.
עיקר כוחו של הרומן טמון בדמויות הבדיוניות שברא טולסטוי. נטשה רוסטובה, פייר בזוחוב והנסיך
אנדריי הן הדמויות העיקריות בסיפור. שני האחרונים משקפים במידה כזו או אחרת פנים שונות באישיותו של טולסטוי עצמו. נטשה מייצגת את הילדה, הנערה ואחר כך האישה האידאלית, העוברת מאהבת נעורים לאנדריי, לאהבת אישה לפייר.
סביב הדמויות העיקריות, פורש טולסטוי מסכת רחבה של דמויות שונות, המתערבות, משפיעות ומושפעות מן הגיבורים הראשיים. הרוזן והרוזנת רוסטוב, בניהם פיוטר וניקולאי ולצידם בוריס וסוניה מרכיבים את המעגל בו סובבת נטשה בילדותה ובנעוריה. לעומתם, בבית בולקונסקי סובבים את אנדריי הנסיכה הקטנה, אשתו הראשונה, אחותו מריה, והנסיך הזקן, אביו הנוקשה והרודני. פייר, נע בין הקטבים, משיק לזה ולאחר, מעורב ומושפע מכולם. אחרי כן, משיקים המעגלים: נטשה ואנדריי מתאהבים זה בזה ולבסוף ניקולאי ומריה נישאים זה לזה.
בין לבין, מתאר טולסטוי עוד עשרות דמויות (בספר למעלה משישים דמויות הנחשבות ראשיות במידה כזו או אחרת) כגון: דולוחוב, דניסוב, הנסיך וסילי, הלן, ז''ולי, אנה שרר, אנאטול, היפוליט, דאנילו, פטייא רוסטוב, אנדריי רוסטוב, בוריין ועשרות אחרים. כל אחד מהם מיוחד בשפתו, באופן התנהגותו ובאופן בו הוא מתייחס לחיים, אף שטולסטוי נוקט חסכוניות קיצונית בתיאור מראן של הדמויות.
רובן מתוארות באפיון אחד או שניים: שפתה העליונה ושיניה הנוצצות של הנסיכה הקטנה, ארשת הפנים הלאה של אנדריי, הווית הדוב של פייר, עיניה היפות ופניה הכעורות של מריה, דיבורו האיטי וקרחתו הבשומה של הנסיך וסילי, קפלי מצחו של ביליבין, רגלו הנהנתנית של אנאטול, וכן הלאה. עומקן ומורכבותן של הדמויות נחשפים לא מכוח תיאור מפורט של חפצים, פנים ולבוש אלא באמצעות פעולה ודיבור.
העלילה, כתפישתו של טולסטוי, נרקמת כרקמת מציאות חיה הנבנית מתוך הפעולה והתגובה של כל הגיבורים הפועלים. ממש כמו שנפוליאון אינו המחולל האמיתי של השינויים המיוחסים לו, כך במציאות של "מלחמה ושלום" אין העלילה מונעת מכוח פעולתו של גיבור בודד, או מעימות בין גיבור למתנגדו. דמויות משנה כמו אנה מיכאילובנה, הנסיך וסילי או דולוחוב מניעות את סיפור העלילה לא פחות ולעתים אף יותר מנטשה, פייר או אנדריי.
גם ההנעה של הדמויות אינה חד-ממדית. לטולסטוי יכולת מופלאה לחדור גם אל מתחת לעורן של הדמויות המפוקפקות או השליליות, כביכול, ולהעניק לקורא את נקודת המבט שלהם על העולם ולהביט מתוך עיניהם. הנסיך וסילי, בעיניו הוא, אינו עושה דבר רע מתוך כוונה להרע: הוא פועל בהתאם לחינוכו, גידולו, השקפתו על העולם, אורח חייו ותפישתו את מצבו ומצבם של אחרים. מאופיים של בניו, אנאטול, הלנה והיפוליט אנו יכולים להתרמז כי תוצאת הדברים אינה חיובית בדרך כלל, אך זו אינה נקודת מבטו של הנסיך וסילי וטולסטוי אינו שוכח לעולם לצפות בדמויות גם מבפנים ולא רק מבחוץ.
טולסטוי מגיע לשיאו, בחיים שהוא נופח בדמויות הרחוקות ממנו ביותר, כביכול. ניקולאי רוסטוב, אדם שגרתי ובינוני לפי כל קנה מידה, אינו הופך לעולם לקלישאת ה"צעיר" או ה"הוסאר". התלבטויותיו מתוארות מנקודת מבטו, מעיניו, ובאמצעות כלי הביטוי שלו. אפילו דמויות שאינן אהובות ביותר על טולסטוי, כמו הנסיכה הקטנה, שהחיים פשוט קרו והסתיימו לה בלי שתשלוט בהם באמת אפילו לשנייה, או הנסיך הזקן בולקונסקי שאינו מסוגל לחרוג מהלכות זקנתו, אינם מתוארים מבחוץ בלבד. עולמם, נימוקיהם והתייחסותם לדברים באים מפיהם ומעיניהם ממש.
בשל ההבנות העמוקות הללו של הדמויות והוויתם והיחס הייחודי שנוצר בינם לבין עצמם ולעולם כולו הפך הרומן לסמל ולאות בכל הנוגע לכתיבה בתחום וכמראה דרך לפירוש חזונו של טולסטוי.