"לאסייייי בואי הביתה!!"
חיים טובים יש לכם, הבאתם בחור/ה חדש/ה הביתה. סקסי, על 4 רגליים פרווה נעימה ופרצוף
ששווה
הכל! החבר הכי טוב של האדם. אבל מה, חמוד, מתוק, נעים אבל.. סליחה על הביטוי
מחרבן בבית ומשתין על כל רגל של שולחן נו באמת?. ביזיון!
אז, איך אנחנו "מסבירים לכלב את הרציונל מאחורי לא לעשות צרכים בבית" (נשמע יותר טוב מ"לאלף")??
הכלבלב הקטנטן מגיע לעולם עם שליטה חלקית עד בכלל לא בסוגרים. בעברית פשוטה,
משתין ומחברן ללא הכר מספר פעמים ביום, החמוד לא יודע להתאפק.
לכן אחד הדברים הראשונים שמומלץ לעשות הוא להוציא אותו מספר פעמים ביום, כל עוד
הוא ערני ומשתולל ומיד כשהוא מתעייף, הניחו אותו במקום שיהיה לו כיף ונוח לישון.
אך עמדו על המשמר! ברגע שהוא מתעורר, מיד
הוציאו אותו החוצה.
כלבים שמתעוררים מיד רוצים לעשות צרכיהם. הגור יגדל ויתחנך שהוא אינו עושה
בבית אלא, מחכה שיוציאו אותו. אתם בעצם מונעים ממנו את אפקט ה"יש לי צרכים, נעשה אותם
באמצע הבית!" שלו. וכשהוא בחוץ, ועושה
צרכיו - תנסו לשבח אותו, ליצור לו אווירה
נחמדה ומעודדת אפשר אפילו לתת לו חטיף צ''ופר. ובלילה כשהגור "מתחנן" (בדרך כלל
הוא משדר סוג של בכי) הוציאו אותו.
טיפים:
הקפידו לומר את המילה "פיפי" לפני שהכלב יעשה את צרכיו בחוץ. באופן זה, הכלב ילמד להגיב למילה ויעשה בכל פעם שתאמרו לו.
לא לנזוף, לכעוס, להכות או לדחוף את האף של הכלב לשתן. הגור רק ילמד לפחד מבעליו כאשר הוא עושה את צרכיו בבית ומיד יסתתר כשיגיעו.
כמו כל תהליך גמילה, מדובר בפעולה לא קלה ומאתגרת. המפתח להצלחה: סבלנות ועקביות.
כלבים זה כיף..תהנו ובהצלחה.