הסיפור "מספר ארבע" מזמן מפגש דרמטי בין שתי דמויות קצה המייצגות את הפער האדיר בין המעמדות בחברה. העימות בין הדמויות מעמיד
למבחן תכונות-אנוש שונות, אשר מההיבט הסטריאוטיפי היו אמורות לפעול באופן שונה לחלוטין. הקונפליקט בין המהות האותנטית של האישה לבין המהות המזויפת של הרופא, מוביל אל המסקנה המעודדת שהחזק איננו בהכרח חזק והחלש לא תמיד חלש. הסיפור מציג את הפן החיובי שבנפש האדם, שגם אם לכאורה הוא שייך למעמד נחות, אצורים בתוכו חוכמת החיים ויצר ההישרדות הטבעי העשויים להעניק לו
רגעים של אושר.
ניתן לסווג את הסיפור כיצירה ביקורתית חריפה המצביעה ללא כחל וסרק על פער המעמדות בחברה, שמתבטא בהתנשאות מכוערת ובניצול לרעה של בני המעמד הגבוה את בני המעמד הנמוך. הסיפור מערער את השקפת העולם המקובלת לפיה לעולם ישלוט החזק בחלש. המושגים ''חזק'' ו-''חלש'' מיטשטשים במהלך העלילה ומובילים להיפוך תפקידים דרמטי בין הרופא והחולה. הרופא המנופח מחשיבות עצמית מסתיר ריקנות גדולה, המתבטאת במשיכתו לנשים יפות מתוך ז''ורנל ובקשרים מפוקפקים עם נשים נשואות. לעומתו, החולה המסכנה, אף שאין היא נשואה ואין בידה ממון ונסיבות חייה הביאוה אל הפשע, מגלה עליונות מוסרית בדאגתה לבתה ובהיותה כנה וחופשית בהבעת רגשותיה.
סיום הסיפור מותיר טעם רע נוכח האטימות, הניכור
האנושי, שרירות-הלב והתאווה לשררה, שמפגין הרופא שלא הפנים את השיעור האנושי שקיבל מהאישה. מנגד, אפשר להתנחם בכך שגם במציאות מקוממת של ניכור וזלזול בזולת, ייתכנו רגעים קצרים של ניצחונות קטנים, אשר יוכיחו כי הצדק הקוסמי לא פס מן העולם.