הסיפור של זהרה

"הסיפור של זהרה" מחולק לשני חלקים, החלק הראשון עוסק בתקופה שלפני מלחמת האזרחים ומתרחש ברובו באפריקה. החלק השני, בו אתמקד, מתרחש בזמן מלחמת האזרחים (1975) בבירות.  הדמות המרכזית ברומן היא זהרה, נערה צעירה בשנות העשרה לחייה אשר זיכרונות ילדותה הם המרכיבים העיקריים של העלילה ברומן. התנהגותה של זהרה בילדותה ובבגרותה נתפסת כחריגה בעיני הסובבים אותה- זהרה שבילדותה ובצעירותה חוותה מעשי אונס מצד גברים שונים ואלימות מצד אביה סולדת מגברים. היא גורמת לעצמה להראות עוד יותר מכוערת על ידי כך שהיא מחטטת בפניה ופוצעת עצמה. אף בזמן שהותה של זהרה באפריקה התנהגותה נתפסת כחריגה בעיני החברה ובעיני עצמה, זהרה מתוארת באופן דיכאוני כאשר התקפי חרדה מלווים בצרחות אימה חוזרים על עצמם מספר פעמים. עם חזרתה לבירות בה מתרחשת מלחמה מקומה בחברה הסוערת והבלתי יציבה, הופך ליציב יותר, דווקא בשל חריגותה. זהרה רואה עצמה כנורמלית ביחס לסובבים אותה.
החלק השני של הרומן מתאר את התגברותה של זהרה על "מחלת הנפש שלה תוך כדי מלחמת האזרחים ואת אותה השפיות הזמנית, אותה היא מוצאת בכאוס המתרחש לנגד עיניה. ההתייחסות של אל שיח'' בכתיבתה, היא בעיקר ל"חופש הרגעי" שיוצר העיסוק היומיומי במלחמה, עיסוק שמדחיק ומשכיח את הבעיות הקיומיות הנפשיות העמוקות של זהרה בפרט ושל החברה הלבנונית בכלל. אמנם, בתחילה, תגובתה הראשונה של זהרה למלחמה היא שינה מרובה והסתגרות בחדר- בין הקירות זהרה מרגישה מוגנת. אך בתהליך איטי זהרה מתחילה להיות מודעת להתנהגותה ולהשלכותיה. היא מודעת לשתיקתה, לשינה המוגזמת ולחטטים שהיא גורמת בעצמה. התנהגותה החריגה, החולנית לעיתים, מתחילה לקבל צורה ממשית עבורה. עם עליית המודעות העצמית זהרה מתחילה להרגיש שהיא כמו כולם, או יותר נכון, שכולם כמוה, כולם סגורים בבתיהם: " אפילו הנשים היפות שראיתי במדורי החברה בעיתונים נאלצו להישאר בבית, כמוני." בתוך המלחמה רווית ההרס זהרה מוצאת את זהותה, לפתע יש לה מקום משלה. באופן אבסורדי,היא אינה רוצה שהמלחמה תגמר: "כשנחלשו קולות המלחמה נכנסתי לבהלה איומה. ידעתי שברגע שתהיה באמת הפסקת אש אתפרק לחתיכות." זהרה יודעת שבמלחמה היא יכולה להישאר בין כותלי הבית ולהיות במיטה שעות רבות מבלי שיעירו לה, אך כאשר תפסק המלחמה יהיה עליה לצאת מן הבית ולפגוש אנשים, החיים יחזרו למסלולם הנורמלי, מסלול אליו היא אינה שייכת. המלחמה הפכה להיות עבורה מעין תרופה, סם אותו היא צורכת יום יום, בעיקר מן הרדיו וממראות הרחוב הנשקפים אליה מחלון ביתה וממיטתה.
חנאן אל שיח'' מצליחה להכאיב לקורא דרך כתיבתה, משפט אחר משפט ברומן "הסיפור של זהרה" בעודה מביאה לקורא את תעתועי הנפש של הדמות הראשית זהרה תוך התרחשות מלחמת האזרחים בבירות 75''. אל שיח'' נוגעת בנושאים אשר לרוב נמצאים בחזקת טאבו בחברה הערבית- מוסלמית; אונס, אלימות במשפחה ובחברה, יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים, עניין בתוליה של זהרה וההפלות אותן היא עוברת לבדה בדלתיים סגורות, לא בכדי צונזר הספר עם יציאתו לאור במדינות ערביות רבות ובכללן גם לבנון, ארץ מולדתה של הסופרת. המלחמה מקבלת משמעות נוספת, כאשר אל שיח'' מתארת יחסים אנושיים שלמרות הכאוס המשתולל כן התקיימו, כביכול, באופן סדיר, אך בסופו של עניין, גם מערכות יחסים אלו מתעוותות לנוכח המציאות החדשה וקשת היום שנתקלו בה אזרחי לבנון. העבודה בודקת רק חלק קטן מאותם שינויים שהתרחשו בחברה הלבנונית בזמן המלחמה. ישנן כמה שאלות שעולות מתוך ניתוח הרומן הנוגעות לחברה הלבנונית בזמן המלחמה; מהן ההשפעות הנפשיות על האזרחים הלוחמים והלא לוחמים? האם החברה משתנה בבסיסה כאשר מלחמה נמשכת תקופה כה ארוכה? מה הן ההשלכות לעתיד על הדור הצעיר שחווה את המלחמה? כיצד החברה מעבדת את האלימות שחדרה אליה ואיך פותרים זאת כאשר נגמרת המלחמה? על שאלות אלו ועוד, ניסו חוקרים רבים לענות ודומה כי התשובות מורכבות ביותר, משום שהחברה האנושית בכלל והחברה הלבנונית בפרט מורכבת עד מאוד. זהרה, שמצטיירת כיוצאת דופן בחברה, למעשה, מסמלת את מורכבות השבר הגדול שנמצאת בו החברה הלבנונית. דרך סיפור חייה של זהרה אנו נתקלים בחוליי החברה הלבנונית לפני, ובעיקר, אחרי פרוץ מלחמת האזרחים (1975). עבודה זו מתארת את מלחמת האזרחים (1975) הן מן הפן הרחב יותר והן מן הפן האישי. לדעתי, דרך הרומן ניתן להשליך על תהליך רחב יותר שעברה החברה הלבנונית בעת המלחמה. הרומן מציג את השבר הגדול שבו נמצאה החברה הלבנונית. בתהליך הקריאה, נדמה כי התקווה נעלמה מן הרומן בעיקר בגלל סופו. זהרה מתה וברחמה היא נושאת ילד, אך דווקא התובנה לה היא זוכה בעת מותה טומנת בתוכה שביב של תקווה.