סיגריות בגיל 8, חשיש בגיל 12,
הרואין בגיל 13 , זנות.. גיל 14.
ברלין, שנות ה70 - 80. ילדה קטנה -
כריסטיאנה.
מסמך
אנושי מזעזע, הזוי ואינו ניתן לדמיון, בלאגן, חיים בתאוצה לקראת הרס מוחלט, מוות.
רק בת 14.
את סיפורה של
כריסטיאנה אני לא ישכח לעולם. ילדה שגדלה בבית קשה. אבא מכה.
ברלין של אז לא הייתה "בנויה" לילדים. אין משחקים , אין פעילויות.
כריסטיאנה סבלה מכך
וכמו כן גם שאר הילדים שגרו איתה בבניין ובכלל באיזור שלה. מיד התפתתה לסיגריות,
לחשיש ואף אחד לא שם לב. עוני, מסגרת דפוקה המשיכו לדחוף אותה לקצה.
היא הייתה יוצאת עם חברותיה החדשות למועדונים לנוער בוגר (16-18) ולוקחת שילובים שונים
של כדורים יחד עם אלכוהול. במועדון שאליו נהגה ללכת גילתה לראשונה את ההרואין.
בתחילה החשיש, ההרואין החברים, האהבה הראשונה תוארו כרומנטיקה ושגרת חיים
שכל ילד היה רוצה, ממבטה של
כריסטיאנה, אך בתפנית של שניה הפכה הרומנטיקה לטרגדיה,
לסיוט. מספר חבריה מתו, אחד מהם השאיר מכתב לפני שהתאבד, ובו הוא מפרט
איפה הוא היה מבחינה רוחנית וגופנית בהתחלה, ומה נהיה ממנו היום... "נרקומן אפס".
"יהיה זה מכתב אזהרה לכל מי שיעמוד פעם לפני ההחלטה לנסות". הוא היה רק בן 16.
כריסטיאנה מתארת איך התמכרה לסם, ומה נאלצה לעשות בשביל להשיג אותו.
בגיל 14 החלה לעסוק בזנות. חבר שלה עסק בזנות יחד איתה.
הסיפור מפרט את מחשבותיה וחייה הכואבים של נערה מתבגרת שנדחקה לפינה ומתפקדת
כמו נרקומית מבוגרת ש"חיה" את הסרט הזה כבר מספר שנים.
יומן אישי ממכר ומזעזע, חינוכי וחובה לכל מתבגר. אין יותר מציאותי מהספר הזה!
כריסטיאנה, נפגשת עם שני אנשים המגיעים לבית ספרה בשביל לערוך שאלון
למספר תלמידים על אופי החיים שלהם בברלין בשנים אלו. השניים מזועזעים יושבים עם
כריסטיאנה
כמה שעות, ובסוף כמה שבועות. יחד איתם
כריסטיאנה הביאה לנו את סיפורה בכמה שפותוגם בסרט בגרמנית בתקווה שסיפורה יפתח את העיניים לממשלות , לגורמי החינוך, להורים ובעיקר לבני הנוער.