תהום של אש

"תהום של אש" הינו סיפור הכשרתה הרוחנית של אשה ממוצא סלאבי, שנסעה מאנגליה להודו למורה צופי, שהכשירה בהתאם למסורת יוגית עתיקה. הספר כתוב בצורת יומן אישי, כדי להעביר את החוויה של הכותבת בגוף ראשון באופן הכי אותנטי שניתן. המורה הרוחני שלה, הוא זה שהציע לה להעלות על הכתב את סיפורה, על מנת שהספר יוכל לעזור לאנשים אחרים וכן כדי להביא לידיעת הקורא כי דברים כאלה מתרחשים כיום, ולא לפני אלפי שנים. הציפיות של הכותבת כשנסעה להודו, היו  לקבל הדרכה ביוגה ולמצוא תורות מופלאות, אך מה שהיא מצאה היה התמודדות קשה ללא נשוא עם דרך ייסורים, כאב והתמסרות טוטלית כדי להביט לאפילה שבתוכה, או בתוך כל אחד מאיתנו שהיה בוחר בדרך ההכשרה הרוחנית הזו. הדבר נעשה לעיתים בפשטות על ידי תוכחה ישירה ולעיתים באלימות.
התלמידה הרוחנית מבינה את הצורך בהתמסרות טוטלית למורה ולדרכו, אך יחד עם זאת בשלבים הראשונים והקשים של ההכשרה, לבטים וספקות מנקרים במוחה. האם המורה שלי באמת אדם גדול? הרי אין בו שום דבר מן ההוד וההדר המתאר בספרים גורו גדול? היא מבינה בסופו של דבר כי רק כשתהייה משוכנעת כי הגורו שלה צודק, וכי הוא ורק הוא האדם הגדול באמת,רק אז תוכל להתקדם. הרעיון של ההתקדמות בעולם הרוחני מושווה לאופן בו אנחנו שוחים. רק כשאנחנו מצליחים להדוף את המים אנחנו מתקדמים. גם בדרך הרוחנית, כדי להתקדם יש להדוף את הכול אחורה. אדם לא יכול להתקדם בכוחות עצמו, ללא גורו, כי בכוחות עצמו הוא לא יכול לעבור את גבולות השכל. המוח שלנו גדוש בידיעות, וכדי להתקדם בדרך הרוחנית, עלינו לפנות את השכל ולשכוח את הכול. ללא אמונה מוחלטת בגורו לא ניתן להשיג דבר.
בהתאם לדרך הצופית, מאציל הגורו על התלמיד מכוחו. דבר דומה למה שקורה בכל האסכולות של היוגה. הגורו מאציל מכוחו בעזרת הפראנה, אנרגיית החיים, המופעלת בעיקר על ידי הצ''רה של הלב.